העיירה הרגה אותי אז הייתי חייב לברוח,
רק כמה קרבות אקדחים אחרונים.
קסנטיפה הגיעה על מטאטא אפור,
בשערות נחשים אפורות של מדוזה.
נאלצתי לירות בה חץ מורעל,
אבל לא הצלחתי להציל את הילדים שחטפה.
הבנתי שהנערה הפכפכה אז הבערתי את הרחוב הראשי,
הפכפכות היא הרי האוייב שלי.
אבל עליה ריחמתי והשארתיה בחיים,
היא כבר חיה בגיהנום משל עצמה.
השריף אירגן קבוצת מרדף,
צלפתי בהם מהמארב אחד אחד בין העיניים.
החל מעכשיו סומך רק על הסוס השחור שלי,
שני מטר גובהו, רגליים של אל יווני.
השארתי אותה קפואה ונוטפת נטיפי קרח לבן,
לוקח את השלושים ושמונה מעלות שלי לעיר אחרת.
השפתיים הבשרניות יבשו ברכיבה הקופחת,
ארטיב אותן כשאגיע לנערתי החדשה.
