כשאתה מתיישב בתוך המסוק הענקי הזה, אתה מרגיש כמו בתוך טנק. זוהי מכונה מעופפת אדירה של פלדה וכוח אש, שבתוספת מצבורים בלתי נדלים של טכנולוגיה סופר מתקדמת יש לה כל הסיכויים להפוך לסיוט הגדול ביותר של מי שהוגדר לה כמטרה.
באנו לטוס, והרגשנו קצת כמו הטייסים האמריקניים במלחמת עיראק. אתה מתיישב בתא המרווח והחדשני של ה״אפאצ'י", ולא יכול שלא לחוש שאתה שולט במשחק. מימין ומשמאל, מנשאי החימוש שיכולים להכיל טילים ורקיטות בכמות שמספיקה לנטרל כמעט גדוד טנקים שלם. המסוק כולו שוקל כעשר טונות, וכל אחד ממנועיו הוא בעל הספק של 1,700 כוח סוס. את העוצמה הזאת חווינו על בשרנו במהלך הטיסה.
הטייסים, או יותר נכון המטיס ומפעיל המערכות, חבושים בקסדות ייחודיות, שדומות יותר לקסדות של אסטרונאוטים ומזכירות מאוד טייסי חלל בסרטי מדע בדיוני. לכל איש צוות מחוברת על עין שמאל מעין עינית, משקפת, שמציגה לתוך האישון שלו את מה שרואה מערכת ראיית הלילה של המסוק.
מזג האוויר החזוי להיום אינו מבשר טובות. רוחות מזרחיות עזות במהירות 25 קשר צפויות באיזור הבסיס, עם סיכוי טוב להגבלת הראות בצורה משמעותית עקב אובך. הטמפרטורות גבוהות והשמים מוסתרים בעננות גבוהה המאפיינת ימי שרב כדוגמת זה. גם במנחת בצפון, שבו נתדלק וממנו נמריא לכיוון צפון, צפוי מזג אוויר לא נוח, עם רוחות צפון-מערביות חזקות וחיתחות גבוה בנתיב. הראות, גם היא מוגבלת היום למרחק שבעה קילומטרים בלבד מהמסוקים.
בחדר ציוד בטיחות הטיסה אנחנו נוכחים לדעת, שגם על התחום הזה לא פסחה רוח ההיי-טק. פרט לתשתיות הייחודיות לטייסת הזאת, ניתן למצוא בין שאר עזרי הטיסה, גם אפוד ייחודי, שהגיע היישר מארה״ב, ואשר מאפשר לטייסים לשאת על גופם את כל האביזרים הנחוצים להם לטיסה בצורה נוחה.
"אין להשוות את ה'אפאצ'י' לשום אחר שטס כיום בעולם״, אומר הטייס סרן ג'. ״כרגע״, אומר אני ומנסה לגרום לו להפגין קצת מיכולות המסוק, "אתה לא עושה כלום". עכשיו הוא יורד לגובה טיסה נמוך. הנוף חולף לו מהר על פנינו וזה פשוט יפה. המהירות, כזכור, 140 קשר. מתחתנו נוצר שטיח צבעוני מאוד של שיחים נמוכים ופרחים בצבעים משתנים.
עכשיו צוברים גובה. אנחנו טסים מעל יערות וחורשות ירוקים הצבועים בצבע עז, ומסודרים ברצף על המדרונות ומורדות ההרים. ג' החליט, שהוא מרים את הכפפה שהשלכתי לעברו, ושואל אם אני רוצה צלילה. ״צלילה אמיתית״. עוד לפני שאני מספיק לענות לו בחיוב, אנחנו מתקרבים לקצה רכס, וג' צולל למטה.
מקצה הרכס הזה, ומהנובה ההתחלתי שלנו שעמד על אלף רגל, אנחנו יורדים בזווית 90 מעלות עם אף למטה. בתוך התא אני מרגיש כמו זבוב. בלחץ התימרון אני מתנתק ממושבי, עד לאן שהרצועות מרשות, ופשוט מרחף מעל הכסא שלי. אני חש היטב בדם הזורם בעורקיי בקצב מוגבר.
כשג' מנסה לצאת מהצלילה הפראית, אני שומע היטב מבעד לקסדה האטומה שלי את הקרב, שמנהל מסוק ה״אפאצ׳י״ עם כוח המשיכה של כדור-הארץ. המתכת חורקת, רועדת, נואקת. מסגרת התא כמו מאיימת להתפרק תחת העומסים, ומרגישים היטב את המאסה הגדולה של המסוק הזה. אומנם חוויתי תמרונים דומים ב״קוברה״ וב״דיפנדר״, אבל כאן המהירות גדולה בהרבה, עוצמת הצלילה מזכירה יותר מטוס קרב, ולמרות זאת, היציאה ממנה קלה וחלקה.
עכשיו אנחנו בשבירה פראית ימינה. ניצלנו. אנחנו עולים למעלה לראות קצת שמש. הו, איזו נסיקה. ״נו״, שואל-מתגרה ג', ״איפה הדיפנדר? זה המלך, אתה טס על המלך. המלך הגיע״. ג' מפנה את תשומת לבי למרכז המסך הטלוויזיוני שממולי, שבו הניח את מרכז צלב הכוונת על עמוד חשמל במרחק. מרכז הצלב עומד בדיוק היכן שעומד האישון של עינו השמאלית.
ממשיכים לטוס. המהירות שוב 140 קשר, מהירות שבה כבר מתחילים מסוקים אחרים לרעוד. כל נתוני הטיסה החשובים, כולל מהירות, גובה, כיוון, נמצאים אצלי על מסך ה-FLIR. כשתיכננו את המסוק והקוקפיט הזה, חשבו בראש ובראשונה על נוחות הטייסים ועל הנדסת אנוש.
נתון נוסף, שמופיע על המסך, הוא אחוז הכוח שהמסוק מנצל עכשיו. לאורך כל הטיסה, כולל בתימרונים המורכבים והקשים ביותר, כמעט שלא עלינו על 90 אחוז מהכוח. הממוצע, בהערכה גסה, עמד בין 70 ל-80 אחוז.
אנחנו טסים מהר מאוד עכשיו, וג' מגביר את המהירות יותר ויותר. זאת פשוט מכונת מהירות. ״נטוס עכשיו דרך קו החוף״, הוא אומר, ״ונגיע עד לאיזורי האימון והמטווחים של הבסיס. נדגים מספר חתכי טיסה מבצעיים ותקיפת מטרות בלילה".
השמש כבר נעלמה מאחורי העננים, ממש לפני שקיעתה המוחלטת, וג' מבצע שבירה חזקה מאוד, של הרבה מעלות. זה, לדבריו, כאין וכאפס לעומת מה שהדגימו לו הטייסים האמריקניים בפורט-ראקר, כשהיה בקורס ההסבה ל״אפאצ'י". אנחנו טסים על קו החוף. מדלגים מעל עתיקות שממש על קו המים, והשמש הולכת ושוקעת. לנו, כמובן, זה לא מפריע כלל ועיקר. את ה״אפאצ'י״, כידוע, המציאו כדי לטוס ולהילחם בלילה.
עכשיו אנחנו נמצאים במרדף אחרי מספר שניים שלנו. יושבים לו על הזנב, ומנסים שלא יוכל לראות אותנו במשקפת שלו, הניתנת לצידוד הצידה. מספר שניים, מצידו, מחפש אותנו, ולכן מבצע פניות ושבירות חריפות לצדדים, כדי לקלוט אותנו בזווית המשקפת שלו. הוא שובר, ואנחנו שוברים אחריו, נדבקים לזווית של הזנב שלו.
הראות בחוץ הולכת ויורדת, אבל אצלי על המסך יש את כל התמונה ממש כמו מקודם. מימין, בים המחשיך, אני עדיין רואה את קו האופק ב-FLIR. אנחנו עוברים את המסוק שמצלם אותנו, ה-״בל 206״, שיצא לדרך הרבה לפנינו. הוא איטי, ואנחנו חולפים על פניו כמו קרנף שועט. מהירים, חזקים, פורצים קדימה.
"יש באפאצ'י 150 מחשבים שונים״, אומר סרן ג', ״ומערכת אחת, שבודקת אותם כל הזמן ומעניקה לטייס חיווי אם מתרחשת תקלה כלשהיא באחד מהם. עכשיו כמעט חושך מוחלט, אבל כשאנחנו עם העינית על העין, אנחנו ממש כמו ינשופים. בלילה, הוא יכול לראות מטרות שבטווחים מאוד רחוקים. לדוגמה עכשיו – במרחק נראית בים החשוך סירה, והיא נראית ממש במרחק נגיעה.
בעזרת המשקפת המצודדת בזוויות חדות לצדדים, ניתן להביט אל מתחת למסוק, כאילו היה שקוף, וניתן אפילו להביט למעלה, ולראות על המסך שממולי את הרוטורים מסתובבים. מהצדדים, אם תסתכל, תוכל לראות את הטילים, ומקדימה את התותח.
המשקפת המשועבדת לתנועת ראשו של הטייס והמקלען נראית בחרטום המסוק, מלמטה, כגבעה קטנה. לוקח זמן להתרגל לטוס על-פי התמונה הטלוויזיונית הזאת. חסר בה עומק, לעומת התמונה שתראה לאור היום, בעיניים הטבעיות.
מול חוף פלמחים, תקועה על שרטון הספינה "רוקי", שטבעה במקום וצוותה חולץ מהים הסוער על-ידי מסוקי חיל-האוויר. עכשיו, ג' טס לעברה בגובה הסיפון, בנתיב התנגשות. ממש ברגע האחרון הוא שובר ימינה לתוך הים ומקפיץ את השעונים שעל הפאנל. מייד לאחר מכן, הוא שובר חזרה שמאלה ומייצב אותנו בנתיבנו המקורי. קלות התפעול של ה"אפאצ׳י" בידי הטייסים פשוט מדהימה. הסטיק מגיב מהר ומצויין לפקודות.
אנחנו יורדים לגובה נמוך, מעל רצועת החוף החולית והחלקה. ג', לפתע וללא כל אזהרה, מושך את הסטיק לבטן, ומעלה אותנו עם האף למעלה לכיוון הכוכבים, שכבר נראים בשמיים בבירור. שוב נפלטת קריאה בלתי רצונית, שעה שקו האופק נוטה ימינה ולמטה והקרקע כמעט הופכת לשמיים. "ממש מטוס קרב", אני מסנן לעבר ג', היושב מאחור. והוא, רק מאשר בתנועת ראש שאני מבחין בה דרך הראי שמותקן בצד שמאל של התא שלי.
מגיעים לנמל אשדוד. נטוס לבסיס דרך אשקלון בנתיב ניווט שכבר מוזן במחשב המסוק. ג' מפנה את תשומת ליבי למטוס קל, שחוצה במרחק מימין, ואז מציב אותו במרכז צלב המטרה של משקפת ה-FLIR.
הקצב שבו מגלגל ה"אפאצ׳י" הוא מדהים, וניתן לראות את זה לאורך כל הטיסה. כדי להתרשם מעוצמתו ומיכולתו לתמרן, לא מוכרחים להיכנס איתו לתימרוני אירובאטיקה, ומספיק לטוס בחתך המבצעי השגרתי שלו.
משמאלנו אשדוד, במרחק אשקלון. עכשיו כבר חושך מוחלט. הגובה 840 רגל, וג' עולה ל-1,500. "בסוף העלייה", הוא אומר, "תבוא הפתעה". ה"אפאצ'י" עולה לגובה בזווית תלולה, ומהר מאוד. שעון הגובה מורה 1,300, 1,400. המסוק מצרף את הזנב לאף, נעצר ומתייצב בגובה 1,500. עכשיו, לוקח האף את ההובלה, ואנחנו צוללים למטה כמטיל עופרת. זה נראה בתחילה מדאיג, אבל שוב, משהו במסוק הזה גורם לך לסמוך עליו. גם ג', חשוב לציין, טייס לא רע..
המסוק צולל, שועט לכיוון כדור הארץ, ושוב חוזרת הסצינה שבה רועדת המתכת, חורקים החלונות, הדם משתולל בוורידים, והמסוק יוצא מזה באלגנטיות. מספר שניות התאוששות וממשיכים במסע לכיוון הבסיס ואיזורי האימונים, מסע שהפך כבר לטיסה בלילה מלא.
מי שאינו מורגל בטיסה עם מערכת FLIR יתקשה בתחילה להסתגל ולסמוך על התמונה הטלוויזיונית השחורה-לבנה-ירקרקה. בתחילה, בכל פעם שג' ביצע שבירה או תימרון נועז, לא יכולתי שלא להביט החוצה בדאגה. אבל בהדרגה, בחושך, למדתי לראות, להכיר ולהבין את תמונת השטח ותמונת הטיסה שלנו דרך העיניים המלאכותיות של ה"אפאצ'י". מי שאינו מורגל, עשוי להסתנוור מהאור העז שבמסך.
עכשיו אנחנו בקטע של זיהוי עצמים בלילה החשוך הזה, שהפך מבחינתנו לאור יום. מספר קילומטרים לפנינו אני מזהה חורשת עצים לא גדולה, ולאחר שנייה או שתיים מסוגל אפילו להפריד בין העצים המרכיבים אותה. חולפים בגובה מעל יישובים קטנים וגדולים. כל מבנה, כל קבוצת בתים, כל שביל וכל מכונית שנעה לאיטה על הכביש, יכולים להפוך למטרה פוטנציאלית למסוק שלנו, ולהיות מושמדת בתוך שניות, מתוך האפילה.
בסיטואציה כזאת, של טיסה בלילה חשוך ושליטה מוחלטת בשטח מלמעלה, קל לדמיין איך חשו הכוחות העיראקיים שהותקפו מהאוויר על-ידי המסוקים האמריקניים. "הם לא ידעו מאיפה לעזאזל זה בא להם", אמר טייס "אפאצ׳י" אמריקני לאחר המלחמה, ואין מילים אחרות, מתאימות יותר, כדי לתאר את המצב.
טווח הטילים שלנו מגיע למספר קילומטרים, וזמן התגובה הנותר בידי המטרות המותקפות עד לפגיעה שואף לאפס. עכשיו, עומדת הגיחה לשנות את צביונה הטיולי משהו, ולהפוך לגיחה בחתך טיסה מבצעי יותר. טסים בכיוון דרום, גובה 440 רגל, מהירות 140 קשר. "יכולת הטיסה שלו בלילה", אומר סרן ג', ״היא כמו של מסוקים אחרים ביום״. מצד ימין, שוב, מתגלה אצלי על המסך מטוס נוסעים, שמוצב מייד במרכז הכוונת של מערכת הירי. אם רק היינו רוצים, יכולנו להפיל אותו.
בחשיכה המוחלטת שבחוץ אנחנו לא מתקשים לזהות פרטים ותוואי־שטח על הקרקע. ההטסה, אומר ג', היא די פשוטה גם כשיש חושך בחוץ. באופן כללי, הטייסים הנמצאים בטיסת לילה ב"אפאצ'י" כמעט ולא מביטים החוצה עם עין שמאל, החופשייה ללא שפופרות ראיית הלילה. מתרגלים לטוס עם עין ימין ותמונת ה-FLIR ומפיקים ממנה את הפוטנציאל העצום שלה.
אנחנו טסים מעל שטחים פתוחים, אך מתחתנו, לאורך כל הדרך, ניתן לראות כבישים המתפתלים בין ההרים ולאורך המישורים. ב-FLIR ניתן לבחור את הצבע שבו ייראו על המסך העצמים החמים שממול, ולהחליט אם יופיעו בתמונה בשחור או בלבן. הדבר מסייע לזיהוי מוחלט של עצמים, ובמקרה והם נבלעים ברקע השטח, ניתן להבליט אותם באמצעות החלפת הצבעים.
אתה שומע את הרוטורים של המסוק מתקתקים גם מבעד לאוזניות. יש לרוטורים של ה"אפאצ'י" מעין רעש מתכתי, המזכיר מאוד את המולת הרוטורים של ה״יסעור״. עכשיו אנחנו בגובה נמוך. כשעולים לגובה, אני מבחין במגדל שמירה של אחד היישובים באיזור.
כעבור שניות ספורות, אני מזהה גם מבנים גדולים ומרובי חלונות, הממוקמים במרומי גבעה גבוהה החולשת על שטח נרחב ומסביבם אנטנות גבוהות. קצב ההתרחשויות בגיחה הזאת ועומס העבודה, גורמים לתחושה שחלפו דקות ולא שעות מאז ההמראה. אפשר לטוס בלילה, בביטחון מלא, וגם להילחם.
שומעים את מספר שניים מדבר בקשר, לא ברור אם עם הבקר או עם מגדל הפיקוח בבסיס. "עכשיו נדגים פרופיל תקיפה", אומר ג', ואנו כבר מתכוננים לעבוד במוד מבצעי. טסים במהירות בינונית ובגובה בינוני לעבר הר גבוה, הבולט מעל השטח. "מאחורי ההר", מוסיף ג', "נמצאות המטרות שלנו".
מבט חטוף החוצה מגלה חושך מוחלט, וכל שנותר לי לעשות הוא להחזיר במהירות את העיניים לתוך מסך ה-FLIR הנוסך ביטחון. צורתו הכללית של ההר הזה מזכירה מאוד את מבנהו של ההרודיון שממזרח לירושלים. דפנות תלולות ורכס קטוע עם משטח רחב. המהירות 110 קשר, ואנחנו מתקרבים.
ג' משתתק מאחור ואני מוסיף למקד את מבטי באותו רכס גבוה, שנמצא במרכז הצלב שעל המסך. גובה הטיסה יורד עכשיו. אנחנו טסים נמוך, בטיסה רצופה. הטייס תיכנן לנו עמדה מאחורי ההר, ואנחנו מתייצבים בה בריחוף. מאחור, מעט גבוה מעליי, הוא מייצב את המסוק, ותחלופנה עוד שניות ארוכות בטרם ננוע.
בשלב מסוים, אנו עולים לגובה במהירות ובעוצמה, עומדים מול ה"מטרות" שלנו, רוכשים אותן לתוך מערכת הנשק ומשגרים לעברן את הטילים. חולפות מספר שניות, וג' מודיע לי שהטילים פגעו. כמו בהילוך חוזר, אנו יורדים בחזרה בגובה, ושבים וניצבים בעמדת הזינוק הנמוכה שלנו מאחורי ההר.
זה לקח זמן קצר מאוד, מהרגע שזיהינו את ה"מטרות", רכשנו אותן ו"שיגרנו" לעברן את הטילים, ולמרות שהיתה זו רק הדמיית תקיפה, ג' אומר שהיתה קרובה, מבחינת הזמנים, למה שמתבצע במציאות.
מכאן, הדרך חזרה לבסיס כבר קצרה. לפני שננחת, עוד נבצע תקיפה נוספת על מבנים מסויימים בשטח. טסים מהר ונמוך, בטיסה יציבה. בקשר כבר שומעים את מגדל הפיקוח, שלוקח מאיתנו פרטים אחרונים. מרחוק, נראים אורות הבסיס גם בעין בלתי מזויינת. מעט אורות פזורים על שטח נרחב, ומסלולי הנחיתה שנראים באורות כחולים לבנים.
"תוקפים", "פוגעים", ומבצעים יעף נוסף, אחרון לגיחה הזאת, שבסיומו מתייצב ה״אפאצ'י״ שלנו באוויר, בטיסה מהירה לקראת תחילת המסלול. הבטחנו כבר קודם, שנזכיר שוב את יכולתו המופלאה של המסוק להמריא ולנחות בריצה מהירה, ממש כמו מטוס קרב, ושוב, אנו מעידים על כך מניסיון. היינו במהירות 90 קשר, בטיסה יציבה, ועצם המחשבה שמסוק מסוגל לבצע נחיתה במהירות כזאת נראתה לנו מוזרה, לא טבעית.
סרן ג' ביצע נגיעה מושלמת במסלול, צירף לגלגל הזנב שנגע ראשון בקרקע את שאר הגלגלים, וה"אפאצ׳י" שלנו ביצע ריצה מהירה בכיוון העמדה שלו, עד שנעצר. "יותר מטוס ממסוק", אמרו פעם על ה"אפאצ'י", ואנחנו מסכימים עם ההגדרה הזאת בפה מלא.
