דרור מרום

עליי ועל המקום שכאן
אם אני כותב שירים וסיפורים מאז שהייתי בן תריסר שנים, אז אתם יכולים להניח כי "המגירה" מתפקעת. התחלתי לכתוב במחברת הכי פשוטה…

במדור שירים

במדור סיפורים

במדור היקום

משהו מיוחד

מסע אמיתי בחלל – בין 3 מיליון גלאקסיות אמיתיות שצולמו ע"י הטלסקופ "סלואן"

שעון או פלאפון?

אני מהאסכולה שנשארה עם השעון. ולא רק זה. אני עדיין מסתכל על מחוג השניות בהשתאות של נוסטלגיה, רומנטיקה אפילו. בחיי הזקן של ג'הוזפט – אם היה אפשר לסדר שיהיה שעון-יד עם שעון חול בתוכו הייתי לוקח. הבעייה היחידה היא שהייתי יושב ומסתכל עליו כל הזמן, והייתי צריך להפוך את עצמי כל כמה דקות כדי שהחול יתחיל שוב. פרק יד בלי שעון נראה לי עירום, במיוחד אם יש את הסימן הלבן של החוסר שיזוף אבל גם בלעדיו. זרוע בלי שעון בקצה שלה נראית לי חסרת חן, משעממת.

אני אתוודה כי חטאתי בתחום השעונים, חטאתי בגדול. חטאתי במיוחד בתקופה בקריירה שלי שבה הייתי בחוצלארץ פעם בחודש בממוצע, ומתוך הנסיעות היו שלוש-ארבע פעמים בשנה לארה"ב הברית של אמריקה. רכשתי לי לאורך השנים גלריה של שעונים, בצבעים שונים, הייתי מתאים את הצבע לבגדים שלבשתי באותו יום. קניתי כמה כחולים, אחד של Swiss Army שאהבתי במיוחד, אחד שחור של טומי הילפיגר, שאהבתי יותר, אחד עם מסגרת כסופה מטאלית ורקע פנימי כחול כהה שמטוס נוסעים הוא מחוג השניות בו, מתנה חנפנית שקיבלתי מיצרנית המטוסים איירבוס בביקורי בפס הייצור בטולוז בצרפת.

יש גם אחד צהוב עם רצועת עור צהוב שמתאים במיוחד לקיץ. יש גם אחד עם מנגנון הפעלה ידני, כלומר הטענה מהכפתור של כיוון השעה, שקניתי ברוסיה בדוכן באיזו עיירה שכוחת-אל עם צריחי מנזרים רוסיים אופייניים. שעון פרימיטיבי שיש בו כמובן באמצע דגל רוסיה ואותיות קיריליות. יש Swiss Army אחד ירוק שהשתלב נהדר עם החולצות הירוקות עם הצווארון והשרוול הקצר שהרביתי ללבוש אז איזה עשר שנים כעיתונאי בעיתון כלכלי. והגיע גם שעון אפרפר ועדין בלי מספרים, שהתאים במיוחד לבגדים אלגנטיים יחסית, נגיד כמו שלובשים כשהולכים לקוקטיילים.

קניתי גם שעון קסיו מפלסטיק, עדין, שחור-לבן, תאריך בצד, שמאוד אהבתי ללבוש עם כל דבר, (שמתם לב בוודאי שאני לא אומר "ענדתי" כי אני חושב ששעון הוא פריט לבוש במלוא מובן המילה) כי הוא התאים לכל צבע. מאוד רציתי שיהיה לי גם שעון במסגרת שחורה עדינה ממתכת עם רקע לבן וספרות רומיות. לא יצא לי לפגוש אחד שווה. צורף לאוסף גם Swiss Army במסגרת כסופה, שקניתי בקאנאל-סטריט ניו-יורק, ממוכר אסייתי שלא התיימר לטעון שזה שעון מקורי. ובכלל – אהבתי לראות זיופים טובים. אמרתי לעצמי שאם מישהו מזייף כל-כך טוב אז מגיע לו שיקנו אותו. זה מזכיר לי שבטיול שלי בפוקט תאילנד עם חברי מיקי ניגשנו לדוכן של שעוני ברייטלינג מזוייפים ברמה מדהימה – אבל הספיק למוכר מבט לשבריר שנייה על הברייטלינג המקורי של מיקי כדי להגיד לו "זה שעון מקורי"..

צירפתי לאוסף גם שני שעונים צרפתיים, כחול-סגול הרקע, רצועת עור חומה, שאחד מהם נתתי למישהי. אחר זכה לקבל ממני שעון או שניים, שאחד מהם שעון אוסטרי יפהפה שקיבלתי מתנה מאיזה שדה תעופה מאותה המדינה. את זה האחרון שקלתי לבקש בחזרה, במיוחד בהתחשב בעובדה שגם לזה שקיבל יש כמה שעונים שהוא בכלל ממעט להשתמש בהם, והשעון פשוט שוכב לו שם על איזו שידה ליד המיטה רוב הזמן. אבל אני לא לוקח מתנות בחזרה.

השעון הכי יקר שלי הוא Bulova בייצור מיוחד, שהגיע מאמריקה ומחירו כיום אינו ידוע ולא יסולא בפז. לא לבשתי אותו אפילו פעם אחת כי הוא בגירסה מיוחדת לאספנים בלבד, ומאז ועד היום הוא נח לו בקופסה המפוארת שלו היכנשהוא, מחכה להימכר לאיזה אספן כפייתי ולממן לי את המטוס הפרטי. יש בוודאי עוד כמה שעונים שמפוזרים כאן ושם ואני לא זוכר מי הם.

וכמובן היה את השעון החום שהיה הכי אהוב עליי בשנים האחרונות, שבהן אימצתי את הצבע החום בהרבה דברים. אני אומר "היה" כי לצערי הוא נפל בשבוע שעבר לרצפה כשהוסר מהיד בחדר חשוך לחלוטין בלהט של התרחשות. הוא מצא בהתרסקות את מותו; מחוג השניות התנתק משני אחיו "דקות" ו"שעות", המנגנון נדפק כליל והשען הנאמן שלי ברחוב אלנבי הכריז על לכתו של חומי בטרם-עת. אני מקדיש לו את הסיפור הזה.

לאחר ששרפתי את גופתו כמיטב המסורת היהודית ופיזרתי את האפר שלו מעל האוקיינוס, פניתי לרכוש את הבא בתור, מחליפו הרשמי. החלטתי ללכת על U-boat. זהו ליין שעונים מהמסורת של בית המעצב האיטלקי איטאלו פונטנה, הכולל בעיקר שעונים בזיקה צבאית. טוב – זה מתחיל מהשם: u-boat היה הכינוי של הצוללות הנאציות במלחמות העולם הראשונה והשנייה. ואיטליה הייתה חברה של אלמניה, אתם יודעים..

מעניין שכאשר התחלתי לכתוב את זה התחשק לי להאזין לתומס דולבי, פליט מהאייטיז המוכר בעיקר מהלהיטים She blinded me with science ו-I scare myself – והנה הפלייליסט של יוטיוב מנגן את השיר "אחת מהצוללות שלנו נעדרת". ולא רק זה – לפתע התחיל קטע ראיון שבו דולבי מספר שהשיר נכתב על דוד שלו, שהצוללת שלו הוטבעה על-ידי הגרמנים. בחיי. אני לא ממציא. התיזמון מפחיד.

הפעם הלכתי על שחור-לבן, ראיתם בתמונה למעלה. בהתחלה אהובתי לא אהבה את הדגם Flight deck שקניתי בתל-אביב, אבל בהתחשב בזה שהיא כלל לא עונדת שעון קשה לייחס לדעתה יותר מדי אובייקטיביות. וחוץ מזה אפשר להחליף נערה כדי להיות עם שעון כזה. וחוץ מזה היא כבר אמרה בזמן האחרון שהיא לא אוהבת כמה דברים ואז התחילה לאהוב אותם.

 

שתפו אותנו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן