מוקדש לכל האפרוחים שראיתם אתמול בכלבוטק. אלה שלא נחשבים ולא מגיע להם לחיות אפילו עד לבגרות, כי הם זכרים ולא יהיה להם חזה מספיק גדול כדי שישראל ישראלי ינפנף מעליו קרטון או שישראלה ישראלי תטגן אותו לילדים עם פירורי לחם. ולכן משמידים אותם בצורות אכזריות שהדעת אינה מעלה. העולם הזה נהיה מקום שממש קשה לחיות בו.
גארי יורופסקי? מי זה יורופסקי? את השם שלו שמעתי לראשונה לפני איזה שבוע בערך, כשהוא התנפל על עיתונאי ממעריב באמצע ראיון איתו והפך אותו עם הכיסא כי העיתונאי לבש מעיל עור. הבנתי שפרופסור שורופסקי הוא טיבעונאי קיצונאי. הוא כנראה לא שם לב לסתירה שבין "הומניות" ללהפוך בנאדם עם הכסא, ושמעתי שהוא גם אלים באופן כללי וקורא לכל מי שלא כמוהו נאצי ומאחל לנשים שלא אוכלות רק גרגירים שייאנסו חזור ואנוס. לא נורא, זה לא יעזור לו כשהוא ימות בבית בודד ואנמי והחתול שלו יאכל לו את העיניים. הם עושים את זה. תבדקו.
אני לא מבין איך אני לא צמחוני. רק הרעיון על מאצ'טות ושחיטות מקצר לי את הלילות. הלוואי ונהיה כמו מדינות נאורות, שכיום יש בעיקר באירופה; יורים מסמר ישר למוח של הפרה והיא בעולם הבא תוך עשירית שנייה. במיוחד אני מזדעזע מהשחיטה היהודונית, שהיא אכזרית במיוחד, אבל רק שתדעו שכל בשר בקר שמגיע ארצה – אפילו אם הוא לא פאקינג מה שמכנים "כשר" – עבר את השחיטה הקדאפית הזאת. הדבר התברר לי כשניסיתי לשווא למצוא במעדניות הפיגוליות ממוצא ברית-המועצות בשר בקר שנשחט בהומניות, אבל המוכר הנחמד הודה בכאב שכל מה שנכנס ארצה עבר קודם עינוי כהלכה והקיזו לו את הדם עד שנפח, כי ככה החליט הזקן בקצה היקום או מישהו מטעמו. אז החלטתי לרדת מבשר בקר, מעכשיו אין בולונז, אין סלמי מפולפל ואין קבנוס.
וידוי. סלח לי אבי כי חטאתי. אני כבר אכלתי הכל בחיי, במסעותיי בעולם. בפלורידה אכלתי קנגורו, מסתבר שצריכים לדלל את האוכלוסייה שלהם באוסטרליה. הטעם? כמו בשר בקר כהה מאוד, במראה ובטעם. באוסאקה ביפאן אכלתי כריש. זאת הייתה ארוחת הנקמה הכי כייפית בחיי, כי כריש זאת חיה שאין איתה משא או מתן. מול דוב גריזלי אתה יכול לנפנף ידיים ולעשות הרבה רעש, והוא עשוי לברוח. אבל נגיד יתרסק לי קצת המטוס בדרך לניו-יורק או בנגקוק ואני אשרוד את ההתרסקות כי כבר הוכחתי שאי-אפשר להרוג אותי בנפילות מגבוה – הכריש מייד יגיע והלך עליי. ולא צריך להזכיר את כל הגולשים שמאבדים גפיים על לא עוול. הכרישים עושים את זה. תבדקו.
בטקסס אכלתי קרוקודיל. זה היה במסעדת בשר, הכל היה שם חריף מאוד כמו שרגילים בטקסס. מייד ניסיתי לשים קטשופ אבל התברר שהוא היה אפילו יותר חריף מהמנה. הטעם של הקרוקודיל הוא כמו של שניצלונים שעשו אותם יותר מדי זמן, וגם הצורה. נהניתי גם מארוחת הנקמה הזאת, והקדשתי אותה לכל המטיילים שניסו לשתות ממי נחל באפריקה ותנין התנפל עליהם ממחבואו ובשיטת ההוצאה להורג שלו לקח אותם לקרקעית והשאיר אותם עד שנחנקו. התנינים עושים את זה. תבדקו.
במונטריאול אכלתי באפלו. זה היה במסעדת בקזינו שזכתה בשלושה כוכבים בדירוג מישלן, ועדיין כל מנה עולה בה עשר עד חמש-עשרה דולר קנדי. הטעם? כמו של פרה זקנה. בשר כהה לגמרי, לא ממש טעים, אקזוטי, אבל לא שווה את המאמץ. למנה ראשונה מגישים שם ארנבת, במנה שאפילו זכתה לפרס באותה שנה באיזה דירוג נחשב.
בין לבין אכלתי במסעדה במוסקבה חוגלה, שמסתבר שהיא מנה מסורתית רוסית. לא היה טעים. אכלתי יונה (בשר ממש שחור וטעם די דוחה), אכלתי מוח של פרה (סבתא דינה אמרה שיש לזה סגולות ריפוי והכינה לי באופן חד-פעמי אחרי תאונת הצניחה שלי), אכלתי יען (דווקא במסעדת ספגטים בירושלים, טעם של עוף), אכלתי לובסטרים, שרימפס, קלמארי, ואכלתי פירות ים לא מזוהים שלא היה לי אפילו מושג מה הם – בקדירות מרקים בשוק אוכל בסינגפור וכמנה ראשונה במסעדת טמפורה ביפאן שבכניסה אליה ביקשו ממני להוריד את הנעליים.
ואני נגד להכיר את האוכל שלי לפני שאני מקבל אותו לצלחת, וככה כשהייתי במסעדה במלון בסינגפור והזמנתי לובסטר הגיע מלצר עם דלי ובתוכו הלובסטר, והוציא אותו, וכאילו רצה את אישורי. הודעתי לו שאני מוותר על המנה ולקחתי שרימפס במקום. במסעדות לובסטר אחרות לא התקרבתי לאקווריומים. שהמלצר יבחר.
לא אכלתי חיות מחמד, לא הקלעתי את עצמי לשום מסעדה שעושה את זה. ליד כיכר טייננמן בבייג'ין היו מנגלים עם עקרבים, ועשים, ולטאות וג'וקים – הכל על שיפודי עץ, אבל התרחקתי מסביבתם. גם נחשים, אפילו שאני שונא ומתעב את החיה הזאת, לא התפתיתי לאכול. אני גם מתנגד לאכול חיות שלא סיימו לגדול; טלה לא הכנסתי אליי, גם לא עגל, כי עגל רך השיטה היא לא לתת לו ללכת מרגע שהוא נולד – כדי שלא יהיו לו שרירים והוא יישאר רך. גם לא עופיונים.
עכשיו שמעתי שמגדלי העופות בארץ מתעללים בתרנגולות ומשמידים אפרוחים בנים כי אין להם מספיק בשר בחזה, אז החלטתי לא לקנות גם עוף. אז מעכשיו אין חזה עוף בחלב קוקוס וקארי וכורכום. עברתי לדגים. הגעתי למסקנה שאלה חיות שסובלות הכי מעט יחסית לאחרות שעולות על צלחות האדם. כי לא צריך להגזים; כשהייתי בצבא ניסיתי לאכול רק גרגירים, בלי מוצרי חלב, בלי בשר, בלי עוף, אבל גיליתי שממש נחלשתי.
ואני גם זוכר שלמרות האינטיליגנציה העילאית שלי אני עדיין חלק מהטבע, ולכן צריך למצוא את שביל הזהב שבו אתה מרגיש עדיין מוסרי. בעיקרון חיות בטבע לא רוצחות בשביל ההנאה, אז גם אני אוכל רק מה שבא לי טוב בלילה כשאני מנסה להירדם ולא מביא לי חלומות. מחכה בכיליון עיניים שייכנס לייצור המוני-עולמי הבשר שמייצרים במעבדה מחלבון בשר שמתרבה ומשתרג, שאלה שטעמו אותו אמרו שקשה להבדיל אותו מבשר בקר רגיל. גארי יורופסקי? מי זה יורופסקי? שמעתי שהוא טיבעונאי קיצונאי. בואו נחכה שהוא יקבל מחזור ונשליך אותו לבריכה שיש בה כרישים. יודעים מה? כריש אחד יספיק. נראה את פרופסור שורופסקי מנסה לשכנע את דוקטור שארקי שהוא בכלל טבעוני.
