עליי ועל המקום שכאן
אם אני כותב שירים וסיפורים מאז שהייתי בן תריסר שנים, אז אתם יכולים להניח כי "המגירה" מתפקעת. התחלתי לכתוב במחברת הכי פשוטה, בעט הפרקר מהמתכת שנתנה לי ספתא דינה במתנה מתישהו בראשית שנות השמונים, דווקא לי מכל שלושים הנכדים. המחברת אבדה בדרך לכאן. מכיוון שאין לדעת מתי יפגע בי אסטרואיד יום הדין, פתחתי כאן אתר ריכוז. וכאן זה המקום שבו, בסופו של קיבוץ מאוחד, תמצאו את כל השירים וכל הסיפורים מרוכזים במסדר. יקח זמן. יש אלפיים לפחות.
כמעט תמיד תגלו בסיפורים והשירים גבר, אישה. אהבות. יש גם על החיים, היקום וכל השאר. אני כותב בלי כללים מוכרים. אני לא קורא אף אחד, אז אין עליי השפעות.
טוב, אולי מרחפת כאן "הרוח" של צ'ארלס בוקובסקי, וגם את זה גיליתי במקרה ובדיעבד, אחרי שמישהי אמרה לי שדברים שכתבתי הזכירו לה דברים שהוא כתב. מסתבר שהיינו בכל מיני מקומות וניסיונות די דומים.
אין עליי השפעות מספרי שירה וסיפורת. קראתי ספרים בערך עד שהתחלתי להיות עיתונאי, בעיקר כשהגעתי לעיתון היומי גלובס, ולא נשאר לי ערוץ פנוי לעוד מילים אחרי העבודה. וגם כשקראתי ספרים זה היה רק מדע בדיוני, ריגול ומגלי עולם ומסעותיהם.
ספרים? יש לי בבית בערך חמש מאות, הרוב המוחלט מדע בדיוני. רוברט היינליין זה ההכי מחובב אצלי. ארתור סי. קלארק, רוג'ר זילאזני, אייזיק אסימוב, פרנק הרברט.
את ספר השירה היחידי בחיי קניתי מהאישה המבוגרת "עדה", שהוציאה אותו בעצמה ומכרה אותו תוך פנייה לעוברים ושבים ואני – במדרחוב בן-יהודה בעיר הבירה.
למי שמחפש אותי: אני חי כיום בשומקום ומול הכוכב "סקוטיי", שהוא הכוכב הכי גדול הידוע למין האנושי כיום. בגלקסיית "שביל החלב" לבדה יש 400 מיליארד כוכבים כמוהו וכמו השמש. המרחק בין השמש לכוכב הכי קרוב הוא 40 טריליון קילומטרים. אז תכפילו ותוכלו, אולי, להתקרב להבין מרחקים ומספרים שיש שם.
אז איך בכל זאת הגעתי עד לכאן? די היה לי בהמון, בהמון הנעליים המשוטטות ובועטות ובתוכן אנשיםנשים, היה רועש לי מדי.
איך נחתתי כה רחוק ביקום? לדמיון והמחשבה והנשמה אין מגבלות גוף, זמן, ומרחק. ביקום הידוע יש טריליון גלקסיות. רק שתדעו. ותהיו בטוחים שיש שם עוד חיים. על כל הדברים והאמיתות שאני יודע על היקום ריכזתי בחלק מיוחד באתר.