מוזס עוד מעט בן 100 שנה. מימיי לא דיברתי עם בוגר שתי מלחמות עולם, ותיק של שתי פצצות אטום, אחד שהיה נוכח בזמן המצאת המטוס, חזה בהתמוטטות כל האימפריות הישנות וראה בשידור חי נחיתה ראשונה של בן-אנוש על גרם שמיים אחר. פגשתי אותו לראשונה ולאחרונה בסוף האביב במקום הקבוע שבו אני מעשן את הסיגרים הקבועים שלי הניחוחים בטבק מהול ביין. מוזס נולד, שר וחלם בפראג בשנת 1915, הוא נהג במכונית הראשונה שיוצרה בייצור המוני "פורד מודל טי", זכה גם שתהיה לו המכונית הצרפתייה הכי יפה בהיסטוריה – סיטרואן דה-שבו, ובגיל סנצ'ורי הוא עדיין נוהג ברכב קטן שמביא אותו לאן שהוא צריך. כך בדיוק הגיע בשעת בין-ערביים למקום שבו נמצאתי, החנה במפרצון הקבוע שלו ויצא מהרכב חמוש במקל הליכה.
מוזס נוהג לסוב בהליכה את הכיכר שבה אני ישוב מדי ערב ומנסה ללא הועיל לכסות את עצמי במסך עשן סמיך. הוא מתלבש באלגנטיות של אירופה של שנות ה-20 או לפחות של יושב בית-קפה בקהיר כשמצרים היתה קולוניה בריטית; נעלי עור, מכנסי בד אפורים מורמים כמובן לכיוון גובה הבטן, חגורה, חולצה מכופתרת ומגבעת פדורה או בורסלינו, איך שתבחרו לכנותה. הוא גם מרכיב משקפי שמש, שנראים כמו האביזר היחידי שמחבר אותו למאה הנוכחית. זה בסדר, הסינים המציאו את ההגנה העינית הזאת מהשמש כבר במאה ה-12, כלומר כשהם עוד היו חושבים על דברים בעצמם ולא רק מעתיקים מכל העולם.
אתמול ראיתי את מוזס לראשונה, כהרגלו פונה להלך סביב הכיכר פעם אחר פעם ברציפות כדי לשמור על כושר או כדי לשמור על כושר ההליכה. אבל כשראה אותי עצר מולי ופתח בשיחה ומייד סיפר בגאווה בלתי מוסתרת כי הוא בן 99 שנים וחמישה חודשים, וסיפר שהיה מדען, פיזיקאי, כלומר אחד שמכיר את האנטומיה של היקום. אני הרי יודע לפחות קצת על כל דבר והרבה על חלק מהדברים, והשיחה קלחה על מדע ועל חידושים והמצאות, על חינוך ועל רפואה, ועל המצב ועל הישרדות. מוזס אמר שהוא מסתקרן לחזות בעתיד האנושות. כאילו שלא די לו שבתקופת חייו היה נוכח בלידתם של לא פחות מחמישה מיליארד בני-אדם.
אני נותרתי ישוב ומוזס עמד לאורך דקות ארוכות. פעמיים בעיצומה של השיחה פנה תוך נימוס אילם לסיבוב נוסף בכיכר, שממנו שב והתייצב באותה הנקודה והמשיך גם את השיחה מאותה הנקודה. לרוב זכר הכל, חוץ מביטוי זה או אחר שזרח מפרחונו, כאילו שמישהו יכול להאשים אחד שחי לצד סטאלין, אלברט ואריק איינשטיין, קנדי והנדריקס ושרד אותם. הדבר האחרון שמוזס אמר באותה הפגישה היה שעם השנים, העשורים, המאה והמילניום שחלף עליו, אבד לו הזיכרון החזותי. הוא לא פירט אך אני עיבדתי וחישבתי והבנתי מה שצריך כשפנה לדרכו ונעלם באופק.
היום התייצבתי כהרגלי אצל הספסל הקיצוני ביותר, יושב כתמיד על קצה המושב, מביט במטוסים הלבנים הממריאים והנוחתים מאידך גיסא, בין השפתיים סיגר חום ועשן אפור מסתלסל מעלה. והנה הרכב מגיע ממרחק וחונה במקום הקבוע, הנה המגבעת הבהירה המוכרת, והנה הדמות והמקל. מוזס הלך והתקרב בצעדיו המדודים והזהירים המוכרים, אבל היום חשתי שהיה זה מישהו אחר שקרב לעברי. "איבדתי את הזיכרון החזותי" אמר אתמול ואני הרי הבנתי לבד. והיום בא והביט לעברי והביט דרכי ללא מילה או עיניים מוכרות וחלף והמשיך בדרכו. אתמול אמרתי למוזס שקראתי כי אדם שייוולד היום יוכל לחיות עד גיל 150.
