לא גבר של ניצחון בנקודות. איש של מכת מחץ אחת, שאחריה אין אפילו טעם לספור עד עשר. הגוף צונח, הראש נחבט ברצפה בסלו-מו, עור הפנים רוטט, דם זולג לאיטו מזווית הפה. כך, רק כשהעצב חשוף, שדים מציצים מתוכה. רק כשכבר נשברה לחתיכות הכי קטנות, כך רוצה שתבוא אליו.
כך הוא אוהב אותן. חתיכה ועוד חתיכה, שהוא יכול להרכיב מחדש. אחר-כך כמובן יפרק שוב וירכיב מחדש, אך אחרת. שלא תיתן לו לדמם, ההתייבשות היא האויב שלו. ואילו היא תדמם כמעט עד למוות, והוא יצפה בה והוא יטעם, כי הדם לא מפריע לו בכלל ואף פעם לא הפריע וקרבת הדם אינה טמאה בעיניו. כשהנוזלים אוזלים לאט לא מרגישים את המלאך מתקרב. כמו ליפול למים קפואים והמעלות אוזלות מהגוף לאט.
עומד להתמכר ואז יגיעו רגעים שיחפש בגופו ללא הועיל אחר וריד פנוי. היא תדמם והוא יזריק לה נוזלים ויחזירה לחיים. היא תקפא ועורו החם כי רב ישיב לה את חומה ויותר. תתהה אם בוקר עכשיו או לילה. אם זה בוקר אין ספק כי תאחר. הן כולן מאחרות ביציאה ממנו. תלך מאצלו והוא ישכב באותו המקום וישאף את שאריות ריחה. ויחייך כמו התנין ההוא שישב כל היום על שפת הנהר כשלועו פעור ובא על סיפוקו באנטילופה שהזדמנה.
