דברים שלמדתי אתמול בהופעה של סיינפלד

ג'רי החביב נהיה קצת אפל. הוא אומר שהעשור השביעי בחייו הוא הכי טוב שלו, הוא בן 61, אבל לא השתכנעתי שזה באמת ככה. הוא כרגיל התלונן על כל דבר, כולל על זה שבכלל הגענו לראות אותו. זה היה מעניין לראות מיליארדר שהגיע במטוס הפרטי שלו מתלונן על חייו..

***
אהבתי שהוא דיבר על הווטסאפ והאסמסים: "כשאתה שולח למישהו הודעה אתה בעצם אומר 'יכולתי לדבר איתך, אבל הנה אני מראה לך שהחלטתי שלא – ובמקום זה אני מציג לך רק את הצד שלי"..
***

אהבתי שהוא השווה את הגבר הנשוי לכלב משודרג מעט, ואמר שלכן אין להתפלא על כך שהכלב הוא ידידו הטוב של הגבר – Men's best friend. ובכלל – חיקויי האינטראקציות שלו עם האישה שלו חיזקו לי את השמחה שלא חטאתי בחתונה משל עצמי..
***
אהבתי איך שהוא דיבר על הילדים: "הם בסך הכל הגיעו לכאן כדי להחליף אותנו", ועל ריטואל הסיפור לפני השינה: "כשהייתי ילד הסיפור שלי לפני השינה היה 'חושך'". אני הרי תמיד אמרתי שהסיפורים האלה, לפעמים במילים גבוהות שהזעטוטים בכלל לא מבינים, הם בעצם גלולת שינה קלה, והעיקר זה הטון של ההקראה. כמו שאני יכול להגיד לכלב בטון מתוק כדבש "עוד מעט אני לוקח אותך ותהיה שווארמה מסתובבת בדיזינגוף", והוא שמח ומכרכר סביבי באקסטזה ויוצא מגדרו מרוב התלהבות על פרץ החיבה. נסו בבית או אצל חברים..
***
ישבה מאחורינו אחת שצחקה בצורה כל-כך מגוחכת ובדציבלים כה עצומים עד שלא יכולנו לשמוע את סיינפלד עצמו, אז עשיתי משהו שהוא לימד אותי בסדרה: נתתי לה חצי סיבוב ראש, ואז סיבוב מלא, וכשזה לא עזר אמרתי לה להוריד בבקשה את הווליום ולהעלות את הוואליום. מייד הצטרפה אליי אחת מהקורבנות שישבו לידה בטווח הפגיעה המיידי הקטלני, ונחשו מה צעקה עליה בחזרה הצווחנית, שהתברר שהיא אמריקאית? – "So leave"..
***
הגעתי למסקנה שלמרות שמישהי הביטה בקהל נכנס והכריזה שייתכן שהתרכזו שם האנשים הכי סבבה במדינה, היו גם חארות – למשל עדי, שבהסעה המאורגנת בדרך לרכבת העלתה לפייסבוק שלה בטלפון הנייד שלה – שהוא בגודל כוכב לכת – תמונות טובות של ג'רי, אבל התקמצנה ולא הסכימה לשלוח לי כמה. ישבתי והשקעתי חצי שעה ומצאתי מי היא, רק לפי השם הפרטי שלה והפרצוף הסתמי שלה, ולפי השם המלא של אחד מחבריה שעיני העיתונאי שלי צדו במסך העצום שלה..