סקס, סמים, וקופי בין

מיניסטור, פילוסופים, מלכים

צהרי היום, רחוב אבן-גבירול, שתפס רשמית את מעמד הרחוב הראשי של העיר הראשית בישראל. אחרי ארוחת צהריים תאבת בשר ויין וריחות במסעדה חדשה מבחינתנו ועם זאת חד-פעמית עבורנו באותה המידה, נפנינו חברתי סנטינה ואנוכי ללגום קפה קר בסניף קופי בין אנד עלה התה הצמוד לפתח לונדון מיניסטור. כן, הסניף השוכן בפינת הרחובות ע"ש הפילוסוף שלמה אבן-גבירול ושאול המלך הראשון בהיסטוריה של ממלכת ישראל המאוחדת.

סיינט בארט, ישבנים, זולה

חום מהביל למחצה. יושבים בחוץ. הנהלת הסניף הציבה ברחבה שמול הקפה שתי ספות פסיאודו "זולה" נמוכות בעלות כריות לבנות ועץ בהיר, א-לה חוף פרטי בסיינט בארט. מסביבן נותרו השולחנות והכסאות השגרתיים שתמיד אירחו את ישבני האורחים. מייד נחזור לריהוט ולאורחים.

בסיס פירות, אבקה לבנה, הרואין

השלט מעל המוכרת אמר "לאטה בטעם בננה-תות על בסיס פירות". אחלה, וואלה, בא לי. הזמינותי, שילמותי, חיכיותי. בזווית עיני העיתונאית הבוחנת ראיתי את הנערה שהכינה את הלאטה-על-בסיס-פירות אכן מוזגת חלב אבל מוהלת אותו בשתי כפות גדושות של אבקה לבנה. לא, לא הרואין, אבל מייד נגיע לנושא הסמים.

מייקל דגלאס, מה לא בסדר בתמונה, קלצ'ניקוב

אני לא בקטע של ויכוחים והחזרת מנות, אז לא אמרתי כלום על הבסיס פירות שזכה לפרשנות נרחבת מאוד אצל הרשת, אבל לפתע על בזכרוני מייקל דגלאס בסרט "בדרך למטה" כשהוא מזמין המבורגר, מקבל סמרטוט שטוח ספוג נוזלים מפרוסת עגבנייה רקובה שניגרו על הקציצה, מסתכל למעלה על הלוח עם התמונות העסיסיות, שואל את הנערה שהגישה לו את זה "What’s wrong with this picture?”, ונותן לרובה האוטומטי לדבר במקומו. אני השארתי את הקלצ'ניקוב בבית אז המחאה תחכה כנראה ליום אחר.

ערפאת וגאולה כהן לנצח

נחזור לספות. על הדרומית מביניהן התיישב זוג, שיאסר עראפת הי"ד וגאולה כהן היו פחות מוזרים ממנו כזוג. הוא קראו לו "איציק", לובש ג'ינס בהירים, חולצת "ארמאני" לבנה, שעון "ארמאני" לבן, חגורת "ארמאני" לבנה, נעלי אדידס לבנות עם פסים כחולים, בוודאי תחתוני "ארמאני" לבנים, וכנראה גם אבקת ארמאני במטענו האישי, לכאורה, לכאורה. היא פרחולה שלבשה ג'ינס בהירים נמוכים שהיו רשמית בבחינת Too much information וחולצה שנראית כמו חליפת כפייה, בחיי! עם אבזמים וצבע לבן היישר מהקולקציה החדשה מבית אברבנל. שפתיה כשפתי כבשה, והיא חיוורת כולה.

גלידה, שקל תשעים, ליקוק באוזן

איציק קנה גלידה בשקל תשעים בסניף מקדונלד'ס הצמוד, חזר לספה אחרי כמה וכמה דקות של געגוע מורט עצבים מצידי ומצד פרחולה, ואכל אותה במשך כחצי שעה, אפילו שהיו בערך 30 מעלות בצל. שפתי הכבשה החליטה שהמשימה שלה היא לעצבן את איציק, ואכן עשתה הכל להגשימה, החל מליקוק פתאומי באוזן, דרך קול בכייני עם "איציק למה את משגע אותי-למה אתה לא מתייחס אליי-למה אתה..", ואיציק שותק ומלקק את הגלידה של השקל תשעים.

מלבורו, מרלבורו, נימנום בפה פעור

פרחולה מוציאה מלבורו (מרלבורו) ומצית, ומחזיקה אותם ביד רבע שעה בלי לעשות איתם מה שצריך. לפעמים מפזרת אצבע משולשת אקסידנטלית או לא למי שהעז להשאיר עליה את המבט שבריר שנייה מיותר. פתאום היא בוהה באוויר שממולה בפה כבשה פעור ונרדמת עם המלבורו (מרלבורו) והמצית ביד. איציק עדיין עם הגלידה, ועדיין מתעלם לחלוטין מקיומה של זאת שביקום אחר הייתה הגיבורה והכוכבת של מנשה קדישמן.

ארמאני, ארמאני, ארמאני

אז חברים, ככה נראים מסוממים, ואני בטוח שהם לא הגיעו למקום במקרה, כי בטח יש בסביבה איזה מכון ממשלתי לגמילה מאדולן או משהו. ועוד לא דיברנו על השולחן שלידי, שם ישבו גבר בעל שיער ממוצא תימני ופנים ממוצא תימניות, לצד אישה מבוגרת שקמה לפתע לשירותים, חזרה עם חגורתה הלבנה (ניחשתם, ארמאני) לא סגורה, ניסתה לסגור אותה, לא הצליחה לתפעל את האבזם והלשונית, ופשוט השחילה אותה החוצה ממכנסי הג'ינס הכחולים הבהירים, והכניסה אותה לתיק. אה, וכן, היא עישנה ברודוויי 100, שרק אז ושם התברר לי שעדיין מייצרים אותן. אל הגבר בעל השיער ממוצא תימני והפנים ממוצא תימניות, ניגשו מדי פעם חברים מהרחוב, צעירים כאלה, שאמרו כמה מילים ונעלמו.

צנעני, צנעא, שפריץ

ונחשו מה היה לצנעני ביד? נכון, גלידה בשקל תשעים ממקדולן (ע"ע אדולן, מקדונלד'ס). אבל לא כמו איציק (שהיפהפייה הנרדמת עדיין ישנה לצידו בישיבה ופהפעור) עמרני היה מצוייד בכמה גביעי גלידה ריקים שאותם פורר לתוך כוס פלסטיק גדולה של מותג ההמבורגרים שגוייס בעל כורחו לרשות עדת המסוממים ומוזרי העיר העברית הראשונה, השפריץ על החתיכות ועל אצבעותיו גלידה מהתחתית של הגביע המלא, ואכל את התערובת בכפית. זאת כמובן לא לפני שהרביץ ליקוק משלים לקצות אצבעותיו (הדוחות והשמנוניות כמו שערו המסתלסל).

הזרקה, הסנפה, דודו טופז, שרי אריסון

צהרי היום, רחוב אבן-גבירול, שתפס רשמית את מעמד הרחוב הראשי של העיר הראשית בישראל. ככה נראים מסוממים, שקמים מדי כמה דקות והולכים לשירותים וחוזרים אחרי הזרקה/הסנפה. סנטינה לוחמת הצדק וזכויות האזרח בארץ ובעולם כולו התקשרה למשטרה ונחשו מי לא באה? אמרתי לה שבאמת חבל לה על הזמן, כי הם עסוקים בהוצאת הודאה מדודו טופז, שבעת העלאת הסיפור הזה כבר נמצא באולפן תוכנית אירוח צהבהבה בגהינום, ושזה לא יעזור בכל מיקרה, כי קרן הרחובות הראשיים האלה והקופי-בין הזה כבר הפכו מזמן למקום כינוס של מכורים לכל מיני הזרקות ושתייה. מילא מכון גמילה ממול פרוייקט הבניין החדש שהאצולה בראשות שרי אריסון עומדת לעבור לגור בו, ומרחק יריקה ממוזיאון תל אביב, האופרה והקאמרי – אבל למה אנשים שקונים גלידה צריכים לשבת ללא הפרעה בקפה של רשת ידועה במקומותינו ובעולם כולו אם לא הזמינו כלום?

חבר-המועצות, בירה, עוד בירה

אחרי הפעם כבר לא נחזור לשם, הסכמנו, ופסענו לאיטנו בכיוון כללי הביתה. ליד האופנוע שלי שחנה מעבר לפינה ישבו על ספסל עירייה גבר ואישה יוצאי חבר-המועצות, בקבוק בירה ביד, ושקית עמוסה בקבוקי בירה על הקרקע ליד הספסל. לידם עמדו שני גברברים מאותה התפוצה, עם אותו מטען נוזלי. צהרי היום.. איפה גרי קופר כשצריך אותו?