וְכָךְ אֵירַע,
שֶׁבְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר שְׂפָתֶיהָ הַיָּפוֹת יָבְשׁוּ
וְהִצְטַיְּירוּ בָּהֶן סְדָקִים,
שׁוֹטְטָה וּמָצְאָה אוֹתוֹ עוֹמֵד,
מַשְׁקֶה בְּמַזְלֵף אֶת פְּרָחָיו הָאֲהוּבִים.
זֶה הֵצִיף בָּהּ זִכְרוֹנוֹת מִימֵי יַלְדוּתָהּ,
אֵיךְ שֶׁאָהֲבָה לִשְׁתּוֹת יָשָׁר מֵהַצִּינּוֹר בַּגִּינָּה.
אַךְ כְּשֶׁבִּיקְּשָׁה מִמֶּנּוּ הַיּוֹם מְעַט מִמֵּימָיו,
הוּא הִשְׁקָה אוֹתָהּ
בִּשְׂפָתָיו.



















