דרור מרום

עליי ועל המקום שכאן
אם אני כותב שירים וסיפורים מאז שהייתי בן תריסר שנים, אז אתם יכולים להניח כי "המגירה" מתפקעת. התחלתי לכתוב במחברת הכי פשוטה…

במדור שירים

במדור רשימות

במדור היקום

במדור סיפורים

משהו מיוחד

מסע אמיתי בחלל – בין 3 מיליון גלאקסיות אמיתיות שצולמו ע"י הטלסקופ "סלואן"

הנה האצבעות נסגרות

הנה האצבעות נסגרות אני אלחץ בכל הכוח עד שהוורידים שם יתפקעו ואז הגוף הזה יהיה חסר תנועה ואני אשאיר אותו שם ככה והיום אני אשאיר את הציפורניים באורך לא רגיל כדי שלא יישארו רק סימנים כחולים של כריות אצבעות אלא גם חריצים וככל שאלחץ הנשימות יילכו ויתמעטו עד שלא תהיה שום פעימתיות ורק שקט סופסוף קצת שקט שקט מוחלט מכל הרעיונות האוויליים והמטורפים והקולות שמהדהדים בראש הזה מהרגע שהשמש מאיימת לזרוח ועד שהיא מממשת את השקיעה ואם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע אין בכך כל רע כי יש מספיק רעשים גם ככה והנשימה האחרונה לא תשאיר חותם צלילי ברחוב הבטון ומגדל הזכוכית שנראה יפה אולי אבל מספיק רעם אחד חזק מדי או רעידת אדמה חלשה למדי ואז לא יישאר ממנו חלון אחד שלם אז כדאי כנראה לחזור לעיר שבה הבניינים בנויים מטיח מעורבב עם אבן מול הים מאז אלף תשע מאות ותשע כי שם כמו בתפוח הגדול אפשר להיעלם ואף אחד לא ירגיש שהנשימות הולכות ומתמעטות כשהחונק בסביבה ושום מצלמות מעקב לא יצליחו לזהות את מי שהוציא את החיוניות מהגוף הזה שמוטל כאן ורק סימני הציפורניים על הצוואר שלי יסגירו.

שתפו אותנו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן