ג'וּלִיֵּיט,
מֵאָז שֶׁהַמַּחֲזַאי הַמוּמְצָא כָּתַב אוֹתָנוּ לַמָּוֶות,
אֵין לִי מָנוֹחַ.
הוּא טָעָה, כַּנִּרְאֶה לֹא חָוָוה מִיָּמָיו, אָהֲבָה.
יוֹדֵעַ אֲנִי מָה עָלַיי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה לְתָמִיד.
הִנֵּה רָקַחְתִּי לָנוּ דְּמוּי רַעַל, מִתְפּוֹגֵג בִּמְהֵרָה.
אַתְּ תִּשְׁתִּי וַאֲנִי אֶשְׁתֶּה, וּבָהֶם נְשַׁטֶּה.
כְּשֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתָנוּ יַחַד בַּחֶדֶר הַקַּר, נָקוּם וְנִמָּלֵט.
ג'וּלִיֵּיט,
הִנֵּה הַבַּיִת הַקָּטָן אוֹתוֹ חָלַמְנוּ לָנֶצַח בְּטוֹסְקָנָה,
וְיֵשׁ לָנוּ מָנוֹחַ.
