לוכד פרפרים מדופלם למחצה

שלושים אלף רגל זה גובה טוב לטוס.

מותק.

רואים את זריחת הירח, רואים את זוהר הקוטב שביקש שיקראו לו בשמו  אורורה בוריאליס.

ריחוף.

במקום שציפורים אינן מגיעות אליו.

נסיקה.

על זרמי אוויר חם שאחר-כך עושים טורנדו באמריקה.

איקרוס.

לא הצליח לעוף כי נמסה השעווה בכנפיים שהכין לו אבא.

ואת.

משק כנפי פרפרים שמעורר גם סערות בפסיפיק.

פרפר.

חי מעט יחסית אבל באיזה יופי.

ואני.

לוכד פרפרים מדופלם למחצה כי מייד משחרר אותם.

כמה?

שבעה של אור וכך של חושך ושל מילים ומעשים והאוסטרי המתחכם.

הצגה.

הופעתי בשבילך והצגת בשבילי הרבה צבעים.

נשק.

לא היו כאלה מתוקות מאז שיום אחד ביער נגסתי בחלת דבש מלכות.

הסכם.

שביתת נשק, אני מסכים לאחסן אותו באופן חד-צדדי.

לבשתי.

מטפחת פיראט לראש והמטפחת לניגוב דמעות נטמנה עמוק בכיס.

בכית.

כל הזמן ללא הפסקה כשהכרת את הסיפור שנכתב בדם, יזע ועצמות שבורות.

היית.

שם, באמצע, ליד התקרה ובכל מקום, כמו תמיד, מופקרת לרוח.

וכבר לא.

עם הגב לאור אלא חודר אלייך משני כיוונים.

אני.

אחרי הזמן שעבר, עומד וניצב מעבר לזמן.

האיש.

הכי אמיץ בתולדות האנושות זה אחד שאף אחד לא בדיוק מכיר את שמו.

ההוא.

שהסכים להיות הראשון שיצא מחוץ לאטמוספירה וצנח מבלון אל הכי לא נודע שיש.

אני.

אין לו כלום עליי כי הייתי שם לפני ואחרי וראיתי אשה, פרפר, עלה, מילה, מעשה, יופי, בשר.

טעם.

והנה ההתמכרות המוכרת, ההפתעה שהוא תמיד עומד, לרשותה של אשה יפה.

• מוקדש לג'ו קיטינג'ר, האיש הכי אמיץ בהיסטוריה, שהיה הראשון שיצא קרוב לחלל והעז לקפוץ אל הלא נודע מבלון בגובה 30 קילומטרים. זה הצילום האמיתי מהקפיצה בשנת 1960, ממצלמה אוטומטית.