אֲבוֹי לִי.
הָיִיתִי עָסוּק מִדַּי בְּצַמְּרוֹת הָעֵצִים,
כּוֹתֵב וְשָׁר שִׁירִים.
הִשְׁתַּכַּרְתִּי מִסּוּכָּר הָאֲפַרְסֵקִים,
שֶׁעַל הַקַּרְקַע בַּמַּטָּע.
לֹא שַׂמְתִּי לֵב,
שֶׁהִתְחַלְּפָה הָעוֹנָה וְהַלַּהֲקָה
נָדְדָה לְאַפְרִיקָה.
עָצוּב כָּאן בֶּחָצֵר,
בִּמְיוּחָד כְּשֶׁכֹּל הֶעָלִים נָפְלוּ מֵהָעֵצִים
וְאֵין הֵיכָן לְהִסְתַּתֵּר מֵהָעֲנָנִים.
אֲבָל רֶגַע,
יֵשׁ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
עוֹד צִיּוּצִים אֲבוּדִים.
נִשְׁאַרְתְּ אִיתִּי.



















