סלע. רוצה את זה כמו סלע. רוצה שהיא תהיה כמו סלע. הוא ייטרף אליה בסירת הצלה כמו תמיד בחיים האחרונים האלה ובשנים האלה החולפות בזמן האחרון. פעם היה הסלע שסיימון שר עליו. זה היה כשטעה לחשוב שהוא אי. היום הוא הגל המחפש משכן, המחפש להתנפץ על חוף וללחך את החול. להתפלש בתוכו עד שידבר ויאמר לו שוב אבל במילים ברורות מתמיד אתה הגל הכי טוב שהתנפץ כאן. רוצה אותו כמו סלע. כמו זיז סלע שאפשר לטפס עליו אל הפסגה. כמו עמוד טוטם שמזדקר לחוף של אי נגיד באוסטרלאסיה. רוצה אותו עמיד כמו ביום ההוא שהיא תלתה עליו מגבת והמגבת נותרה תלויה עליו. קשיח כמו מתלה העץ שלו שכיכב בבתיו כל השנים אך עכשיו מככב במחשכי מחסן, מתלה שהוכיח שהוא לא כורע אפילו תחת כמה מעילי עור כבדים.
מחפש סערה שתתנפץ ברעם אפור כהה מכוער על החוף היפה, שיהפוך אותה ליפה בעצמה. אין רע באיזו סערה קטנה לחוף אי סלעי כזה. סערה שמביאה את התלת-תרנית היפהפיה בעלת המפרשים הצחורים שאדמומיות ורדרדה בקצותיהם. חלם ורואה את עצמו הולך והופך לחוף, כמו שמעגל חול שחפר ילדון מתנתק מהים והופך לבריכה. רוצה סלע במובן נקיק עם פתח שסירתו תיכנס לתוכו ותעגון בו חזור ועגון. עגינות ארוכות, עגינות שאינן ממהרות להיגמר. עגינות שיש להן מה ללמד אפילו את חכמי הגוף ההודיים. רוצה אותם כמו סלע. את הפלחים שיקבלו את פניו ואת שאר הדברים ממנו ולא יהיה להם די. רוצה שהם שניהם יהיו לסלע. אתן יודעות איזה סלע. סלע שרואים-לא רואים בו שתי דמויות חבוקות לנצח נצחים.
