צָעַקְתִּי, וְאַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אֶת קוֹלִי.
הָלַכְתִּי בַּשֶּׁמֶשׁ הַקְּפוּחָה, וְלֹא הָיָה צֵל שֶׁלִּי.
סָעַדְתִּי חַי צוֹמֵחַ דּוֹמֵם, וְלֹא טָעַמְתִּי.
טָבַלְתִּי בְּבִּיצָּת נַרְקִיסִים, וְלֹא הֵרַחְתִּי.
נָגַעְתִּי בְּתַּבְלִיטֵי נָשִׁים, וְלֹא חַשְׁתִּי.
הָיִיתִי, וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע עַל קִיּוּמִי.
אַךְ כְּשֶׁלָּחַשְׁתִּי אֶת שְׁמֵךְ, שָׁמַעְתְּ אוֹתִי.
