אלדוראדו

שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,

מֵאוֹת וְעוֹד מֵאוֹת,

הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתָךְ,

אֵלְדוֹרָאדוֹ.

דְּמוּת הַזָּהָב, הַבַּיִת הֶעָשׂוּי מִזָּהָב,

עִיר הַזָּהָב, הַמַּעֲצָמָה הָעֲשׂוּיָה מִזָּהָב.

אַךְ הֵם כְּסִילִים,

וְאֶוִוילִים.

אֵין כֹּל צוֹרֶךְ לַחֲצוֹת אֶת כֹּל הָאוֹקְיָנוֹסִים,

לַחָצּוֹב בְּתוֹךְ יְעָרוֹת,

אֶל תּוֹךְ הַסְּבַךְ הַסָּבוּךְ.

כִּי אֵלְדוֹרָאדוֹ

פָּשׁוּט נָמָה לָהּ

בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.