אנחנו רואים את העולם במימד מצומצם,
כלומר אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא.
לעין האנושית יש שני קולטנים.
מסתכלים על עץ – רואים את הצד המופנה אלינו,
קליפה, קצת התעגלות בצדדים, גובה, וזהו.
קחו למשל את שרימפ המאנטיס:
בעין שלו יש 16 קולטנים.
אז מה המאנטיס שרימפ יכול לראות שאנחנו לא רואים?
לא ידוע, אבל אולי –
הוא מסתכל על אותו העץ ורואה גם דרך הגזע,
רואה את הצד השני דרך החומר וצפיפות החלקיקים,
אולי הוא רואה את הסיבים הפנימיים של העץ.
אולי הוא רואה תהליכים שהיו ויהיו בעץ –
למשל ריקבון המתחיל להסתמן בתוך,
או חוזק שהיה לעץ לפני חלקיקי שנייה וכבר איננו?
או אולי הוא רואה את הצבע האמיתי,
ואנחנו רואים רק חום כזה.
2 תגובות
הראיה שלנו היא סובייקטיבית ומצומצמת
ראיה חיצונית בעין שהיא מרקם חי ונושם
מעל פני השטח וזוהי חוויה ראשונית.
הראיה העמוקה היא התחושה שנוצרת לנו
מכל חותם של העין, ההורמונים שהיא גורמת למוח להפריש באותם רגעים יוצרים את החוויה המשנית.
פעימות הלב המצטברות ממסת החוויה הם התחלה
של חוויה אישית עצומה
כה יפה ועמוק מה שאמרת.