בחצר של ספתא דינה

בַּחָצֵר שֶׁל סַפְתָא דִּינָה,

הָיוּ שְׁנֵי עֲצֵי רִימּוֹן, מָתוֹק וְחָמוּץ.

הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁעוֹת וּמְפָרֶקֶת לָנוּ.

הָיָה שָׁם צְרִיף עֵץ, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הַמַּחְסָן,

וַאֲפִילּוּ שֶׁבִּיקַּרְתִּי בּוֹ מִילְיוֹן פְּעָמִים,

לֹא בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי כֹּל מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.

עַל קִירוֹת הַבַּיִת שֶׁל סַפְתָא דִּינָה,

הָיוּ סִימָנֵי קְלִיעִים וּפָגָזִים מִמִּלְחָמוֹת הֶעָבָר,

שֶׁהָאוֹיְיבִים יָרוּ מִשַּׁעַר מַנְדֶלְבָּאוּם.

בְּפִינַּת הֶחָצֵר הָיְתָה גִּינַּת נַעְנַע קְטָנְטָנַה,

וְגֶּזָעֵץ בְּלִי עָלִים שֶׁהִגִּיעַ לְגוֹבַהּ שְׁלוֹשִׁים מֶטֶר,

וְנַקָּר שֶׁנִּיקֵּר בּוֹ קָבוּעַ אַחַת לְדָקוֹתַיִים.

בִּדְלָיֶי מַתֶּכֶת תְכוּלִים לְאוֹרֶךְ הַגָּדֵר הַנְּמוּכָה,

גָּדְלוּ צְמָחִים פִּרְחִיִים אָפַרְפָּרִים.

סַפְתָא דִּינָה שָׂמָה מֵהֶם קָבוּעַ בְּאֲגַרְטָל שָׁקוּף,

יָדְעָה לְהַכְנִיס אֶת נִיחוֹחַ הַגִּינָּה לְתוֹךְ הַבַּיִת.

וְכִמְעַט שָׁכַחְתִּי אֶת גּוּשׁ עֲלֵי הַנַּעְנַע הֲכִי טָרִי בָּעוֹלָם,

שֶׁהִיא שָׂמָה בְּכוֹס תֵּהּ שֶׁהָיְתָה תָּמִיד מְתוּקָה נוֹרָא.

בָּרוּר שֶׁבַּסּוֹף הָיִיתִי גַּם אוֹכֵל אוֹתוֹ.