הוא היה נחמד ולכן נכחד. הדוֹדוֹ, העוף המוזר והחביב הזה התקיים אך ורק באי מדגסקר שבאוקיינוס ההודי, ממזרח לאפריקה, והעובדה שלא היו באי במשך מיליוני שנים טורפים שאיימו עליו הביאה להתנוונות כנפיו ברבות השנים. גובהו של הדוֹדוֹ היה כמטר אחד, הוא שקל בערך 20 קילוגרמים, והפעם האחרונה שראו פריטים ממנו בחיים הייתה באמצע המאה ה-16.
לקח למתיישבים ההולנדיים שהגיעו למאוריציוס פחות ממאה שנים להכחיד את הדוֹדוֹ כליל – בצייד ובטרף ע"י הכלבים שהם הביאו עימם לאי. הדוֹדוֹ נכחד כי היה נחמד; הוא לא חשש מבני-האדם כלל, או מהחיות שהתלוו אליהם. הוא היה שמנמן. הייתה לו כרס. המתיישבים קראו לו Dodo בעקבות המילה Dodoor שמשמעותה עצל בהולנדית. סברה אחרת היא שספנים פורטוגזים שחלפו במאוריציוס לפני כן קראו לו Doudo – שוטה או משוגע בפורטוגזית.
מה שנשאר מהעוף המוזר הזה הן רק עצמות, מטבעות עם דמותו שכבר יצאו מהשימוש במאוריציוס וסימן מים כיום בשטרות הכסף של האי.
וכמובן ג'נסיס, בשיר הזה שהכיר לי את הדודו:
