מה אני אעשה איתך שאת כל-כך יפה?
מסתכל עלייך, מסתכל עליי,
והפה שלך הוא בדיוק כמו הפה של הבחורה הראשונה שנישקתיה.
קראו לה סלין, היא לבשה לבן וטיפלה בי ממש יפה.
מה אני אעשה איתך שאת כל-כך מקסימה?
מקשיב לך, מקשיב לי,
ואומר לעצמי שלבטהובן לא יהיה כלום על המנגינות שלנו.
מה אני אעשה איתך שאת כל-כך חושנית אפילו בלי לשים לב?
נוגעת בי, נוגע בך, כל מה שלמדתי היה למטרה נעלה.
מה אני אעשה איתך שאת כל-כך עמוקה?
קורא את המילים המקסימות שלך אליי ועליי,
כמעט שמח שההוא פגע בך ולא היה שם בשבילך.
יודע שזה כאב לך אבל זה הביא אותך לכאן.
לזה שאת אשה לבדה, אשה זקוקה לי, אשה חייבת מישהו כמוני.
ולא מפסיק לשאול את עצמי איך מוותרים על מישהי כמוך.
תמיד יש בעברכן מישהו שלא הקשיב כמו שצריך,
ואני תמיד כמו תנין,
יושב בשפת האגם כל היום עם פה פתוח ולא זז.
עד שהטרף יגיע.
מה אני אעשה עם הקול שלך ששובר אותי?
הוא יוצא מהצוואר היפה שלך,
הוא עוטף אותי כמו השיער היפה שלך,
אני רוצה לצעוק עד שאהיה צרוד,
ואפילו שהקול יילך ולא יחזור.
העיקר שאדע שאת המילים האחרונות אמרתי לך.
מה זאת אומרת צריך לשמור על השקט עכשיו?
מה אני אעשה שאת כל-כך קרובה אנד יט כל-כך רחוקה?
את שני רחובות ממני, את עיר אחת ליד העיר שלי ולא שומעת. מקווה ששומעת, שתמיד שמעת אותי,
גם כשהמילים שלי יצאו מהגרון של מישהו אחר.
לחשו לך באוזן "את כל-כך יפה שזה כואב"?
ואחרי שלחשו לך את זה האם צעקו את זה?
את אומרת בדיוק את הדברים שאני אמרתי כל חיי.
ואת? חלמת אותי כמו שאני חלמתי אותך מאז שהייתי ילד,
נער, בחור, איש?
מה אני אעשה איתך שאת כל-כך יפה?
אם אגיד לך שאלה בדיוק העיניים שדמיינתי שמסתכלות עליי בהערצה, וזה בדיוק השיער שראיתי שאני טומן בפניי ושואף מאחורה כל הלילה, ובדיוק האף הסולד שציירתי בעיני רוחי, ואותן השפתיים, אלה שהייתי מטה את הראש קצת ושואב לתוך שלי, ואותו הצחוק, ואותן השיניים שינשכו אותי קלות וקשות.
מה יקרה אם אגיד את כל אלה?
לא רוצה ממך צעקה, מחפש אנחת רווחה,
אחר-כך גניחה, ואז צעקה, בדלת סגורה.
וזה בדיוק השיפשוף הרצוי בג'ינס.
איך ידעת?
