הֵם לֹא יוֹדְעִים אֶת הַסּוֹד שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי.
כְּשֶׁפִּיסְּלוּ אוֹתָנוּ הַפַּסָּלִים,
הֵם שָׂמוּ אוֹתָךְ בְּקָצֶה אֶחָד
וְאוֹתִי בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי
וּשְׁנֵינוּ בָּדָד.
אֵבֶל לַיְלָה אֶחָד,
כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא רָאָה,
אֲנִי זַזְתִּי,
וְאַתְּ זַזְתְּ,
לְאַט לְאַט.
וְעַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ צְמוּדִים לַנֶּצַח
כָּאן בַּשּׁוּרָה,
מַשְׁקִיפִים יַחַד עַל
אִיֵּי הַפָּסְחָא.



















