עוד מעט נהיה ביחד. הסהרה מתפשטת ומכסה עיירות וכפרים ומאהלים וכבישים מהירים שהאדם הלבן סלל, אבל המסילה שלך אינה מתכסה אלא מתגלה בכל פעם שגלגליך עוברים עליה וצולחים את המדבר ומגיעים לאי שלי. דגת אותי שנייה לפני שבדוגית ההצלה שלי אזלו המים, וכשהשחפים הפסיקו להתעניין בשלומי וסנפירי הכרישים שסבבו אותי התרבו. טעם המים המלחלחים שסיננתי ממי-ים עדיין בפי, אבל טעמך מעביר אותו ומחליפו בטעם נוזלים מתוק ומענג ומזין. גנגס, דנובה, נילוס, אמזונס, זמבזי, מיסיסיפי, על כולם שייטתי ואף אחד מהם לא זרם אליי כמוך. אנדרומדה, סומבררו, קומט, מגלאן, פגסוס, שביל החלב, בכולן עברתי כמו כוכב שביט מלא קרח ואף אחת מהן לא הוסיפה לי עוצמה ותאוצה כמוך. מלחים, שומנים, חלבונים, פחמימות, ויטמינים, אספתי אותם בדרכי ונבניתי מהם ומהם ניזונתי אבל כוחי כלה. הייתי כלה והכל כלה ועתה ההכלה. מתי הקומט האלי מגיע לביקור, בשנת אלפיים עשרים ושש, אבל אני לא מחכה לו כבר. כולנו עשויים מהחומר השחור ואבק הכוכבים ודמותך שילוב מיוחל של כל אלה ואחרים. בית חימר, בקתת קש, מעון זכוכית, מאהל נוודים, דירת רווקים, מלון דרכים, ארמון מלכים, הייתי בכולם ואף אחד לא היה לי בית. אתענג בחדר ובו רק מיטת קפיצים ומסגרת ברזל עם קצת מים וצמח או שניים אם עיניך יהיו מולי כשאעצום את שלי וכאשר אקיץ משנתי. אין ספק בליבי כי יש צביר כוכבים בדמותך, מסתובב סביב עצמו עד למהירות הכי גדולה שאפשרי ואז חוזר לאיטיות ומתחיל מחדש כמו קטר הצובר תנופה. ויש כוכב שעוצם עיניים ומתענג כשכוכבי לכת סובבים אותו, עם ירח או שניים שמזדמנים ונשארים. אז נישאר, הפעם נישאר. עוד מעט נהיה ביחד.
