וְיֵשׁ חָצֵר עֲנָקִית בְּאֶמְצַע בִּנְיָינִים שֶׁל אֶבֶן,
וּמוּל הַחַלּוֹן שֶׁלּוֹ עֵץ זַיִת מְלַבְלֵב בְּפֵירוֹת שֶׁל יָרוֹק,
וּמוּל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ עֵץ זַיִת שֶׁכּוּלּוֹ רַק גֶּזַע אָפוֹר.
חַי צוֹמֵחַ דּוֹמֵם.
כִּמְעַט וְלֹא דִּיבְּרוּ מִילָה כֹּל הַשָּׁנִים.
אֲבָל הַיּוֹם בִּרְבוֹת הֶעָשׂוֹרִים,
כְּשֶׁבָּאוּ אֶל בֵּין הַבִּנְיָינִים,
הָעֵץ הַדּוֹמֵם הָיָה בְּיָרוֹק,
וְהַזַּיִת הַפּוֹרֶה דָּמַם לְנְצָחִים.
וְדִיבְּרוּ הָמוֹן.
