שומרת על עצמה רק לים, ולרוח, ואולי לציפור נודדת מזדמנת שרק היא תוזמן אל פתחה. הנציחה את עצמה בתוך סבך ועיניים בהירות ושפתיים חד-פעמיות וקבעה כי זה כל שתעניק לעולם עתה. אך הים לעומת זאת יזכה לראותה כפי שהיא ויזכה לחוש בבשרה החשוף בטבילת לילה סודית ויזכה להיות בכל הפתחים הגלויים והסמויים. ולרוח השקיעתית היא תרשה ללטף כל תלתל ולהחליק על כל גבעה ולהשתחל לתוך כל נקיק.
כי הנודדת שמגיעה וסיפורי מסע במקורה נחתה כמותה מאחת היבשות המרוחקות ושמה את עצמה באחת הערים המרוחקות, ומרחפת כמותה ואין לה מקום שאינו זמני. כמו העיר שבעצמה נקלעה אליה אחרי חניית ביניים במדבר.
וכאן בנתה את טירתה שכל הרוחות לא חודרות בעדה ושהים כולו עוצר לפניה וגם האביר הנועז בחבורה עומד מול תעלת המים שלפתחה וסוסו רוקע ומקיש ונוהם ונושף. אך יין טוב משביח עם השנים גם כשהוא לא במרתף אלא בעליית גג, וטעמו מתמתק וצבעו מעצים וגופו מתחטב. קבעה שגם היא תישמר לכוס ולשפתיים ראויות במיוחד, ואז תרשה להן ללטף כל קווצת שיער אדמומית, ולהחליק על כל מדרון ולהשתחל לתוך כל נקיק.
