שעון מצלצל שעה אחת-עשרה. גיליתי את מקום המחבוא שלך. אסטרונומיה אמרתי, את שמעת אסטרולוגיה. אפילו כשהייתי צעיר ולא ידעתי איפה זה מתחבא, ידעתי איך למצוא אותו. תאמיני או לא, הדרך היתה ידועה לי בלי ניסיון מוקדם. שנים בניתי תיאוריות והנה. ולמשעי זה הכי, אחי.
תפוח אדום דם, בתוך מעטפת לבנבנה סיד. ועכשיו אני אנגב איתך את הרצפה שאתמול איבדת עליה נוזלים, ואת תוכלי לסחוט אותי עד מוות, כי זה יהיה מוות נעים. ככה הייתי רוצה ללכת. איזה מזל אתה? אני מזל פנתר, המציאו אחד בשבילי. את מזל אנטילופה. יודעת איך זה נראה בערוץ החיות? כן, בדיוק ככה, נשיכה עמוקה בצוואר מהצד. נשיכה א-ח-ת-א-ר-ו-כ-ה עד שהשיניים נפגשות בסף הכאב ומעבר לו. ג'נטלמן אמיתי יודע איך לא יישארו סימנים בבוקר.
אעריץ, אמריץ, ואת בגירסת המריצה. פנייך ייטמנו במזרון שלי, אצבעותייך יחפשו מקום להיאחז. לא ימצאו. בניסיון נואש אחרון הן ייצרו קפלים בסדין וייאחזו בהם. אחר-כך תגישי לי את פרקי ידייך הדקיקים, ואני אדחוף ואמשוך אותך ביחד. ממשהו קצר זה יהפוך למשהו ארוך ביותר. ומבריק, כמה יפה עם הברק שלך. איך קראו לו בספר האגדות, סיסרא? אז הנה, עד הפרשנדתא.
השעון מתקתק דקה לחצות, מירוץ החימוש הגרעיני מגיע לשיאו, ואז את הופכת לסינדרלה לא חיננית במיוחד. אולי לפני שאת הולכת תקחי את השלשלאות האלה שכאן, אלה שמשתלשלות סביב הלב שלי. כדור אש, אהובתי, הגעת אליי ממקום כה מרוחק. כולם שואלים אותי מאיפה את, והם באמת רוצים לדעת. היא סמרטוט הרצפה, וסמרטוט השולחן, וסמרטוט קצה המיטה שלי. אני מסחטת מיץ הרימון שלה. בשבילה הייתי קופץ על הרימון.
