הוא מדבר אליהם.
ניסו להתעלם, אבל כבר אי-אפשר.
נכון שהוא כבר עשה דברים גדולים בימי חייו,
למשל כמו ליצור גלאקסיות וערפיליות וכוכבים וכוכבי לכת,
אבל הדבר הזה התעלה על כל היצירות שלו.
משהו חזק, כמו חדירה עוצמתית לתוך גוף, שמיימי.
משהו רטוב, כמו איחוד נוזלים של שני גופים, ארציים.
משהו מיוחד, כמו העיניים של התינוק שלך מציצות מתוך המגבת.
וכשהוא מדבר כדאי להקשיב לו, לשם שינוי.
יש את הנהמה הזאת שמסתובבת בחלל מאז המפץ הגדול,
ועכשיו הצליל הטהור הזה הגיע היישר לחלל הזה שביניהם,
למרחק שתי הערים ומקום המושב שבו יתאחדו שניהם.
כי הוא יודע, כמו שהוא יודע מה היא אומרת להגיד,
ואומר את זה לפניה, ונדהם בכל פעם מחדש.
והיא יודעת, כמו שהיא קוראת את שכתב עליה מדוייק,
ונדהמת כי עדיין לו אמרה לו את כל הדברים.
כבר דיברו אליו, והוא כמובן דיבר הרבה,
אבל כשהיא מוציאה מבין שפתיה את המהום ההסכמה שלה,
הוא יודע שאף פעם עד עכשיו בעצם לא אמרו לו כן.
משהו מהמם, כמו שתי הגלאקסיות שצילמו מתאחדות עכשיו מעליהם.
משהו מפעים, כמו הרעש של קטר ישן מימי ילדותם,
משהו מסעיר, כמו עיניה היפות מסתכלות אליו מכיוון מטה.
היקום דיבר, אז כדאי להקשיב לו.
