"הלוואי שתמות"

"הַלְוַואי שֶׁתָּמוּת",

בֶּטַח סִינְּנוּ לִי מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב,

לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִים.

וְאֲפִילּוּ שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי,

גִּיחַכְתִּי

לְעַצְמִי.

אֲנִי?

חָא חָא חָא,

כְּבָר מָתְתִּי,

הַשְׁטָאג תְּאוּנַת צְנִיחָה.

אֲנִי נוֹהֵג לוֹמַר כִּי

בֶּדֵ"כּ בֶּנְאָדָם זוֹכֶה לְזֶה,

פַּעַם אַחַת וִיחִידָה.

אֲבָל הַמַּלְאָח שֶׁעָמַד שָׁם בַּשַּׁעַר,

הֵבִין עִם מִי יֵשׁ לוֹ עֵסֶק

וְעָלִיתִי בַּחֲזָרָה.