יש לה את המבט הזה. היית מבקש אותו במקום הארוחה האחרונה שלך, כלומר כשיתפסו אותך ואחרי שתעמוד מול כל העדות שזימנו כדי לספר על חטאיך. כמובן שהיא תשתמש בו נגד כיתת היורים ותציל אותו ברגע האחרון. ראית בחייך הרבה מבטים, ניצבים ממולך או מביטים בך מכיוון מטה, אבל מבט כמו שלה טרם ראית. הוא גורם לך לרצות להיות סופרמן, להחזיר את הזמן לאחור כדי שזה יהיה המבט הראשון שתראה.
היא לא צריכה לעשות דבר במכוון. יש לה את העיניים האלה, שאתה מתמוטט ממולן ללא בושה. זה כמו לשבת על כסא חשמלי, הזרמים שהיא מעבירה בך. ואתם יודעים לאן הזרמים האלה מובילים. אתה מקנא באותו אחד שיזכה שמבטה, חלק מחלום גופה ענוג, יהיה הדבר הראשון כשהוא רואה ממולו בבוקר כשבוראת היקום משיבה אותו לחיים. ואתה לא מבין כיצד הוא יעז לעצום את עיניו לפניה בבוא הלילה.
כמה ספינות עצרה הלנה הטרויאנית? זאת הייתה עוצרת במבט אחד גם את כל סוסי העץ וסוסי הפרשים ומרכבות המלחמה ומהלומות וקרקוש ושקשוק החרבות והמגנים. אבל אצלך היא אינה עוצרת דבר אלא פותחת במבטה את כל העורקים והוורידים והנימים שהיו חסומים, ואתן יודעות לאן הדם זורם. כי יש לה את המבט הזה. שראוי והולם למבט החודרני הזה שלך, שחיפשת מאז המפץ הגדול היכן להניח אותו. המבט שאתה מקווה שיהיה האחרון שיונח עליה.
