אני בחרתי לגזול,
את מה שאת בחרת להציג.
ואת יודעת שלא אתנצל,
כי היית שלי בשביל לקחת.
הפכתי את זה לקריירה של רוע,
ועכשיו אני מחכה בתא הנידונים.
הפעמון כבר מצלצל,
האורות מהבהבים,
עוד מעט יירד המתח,
ובגללי תיפול חשיכה על כל העיר הזאת,
כשיורידו עליי את המתג.
מסתכל אחורה על חיי,
ואין לי הרבה זמן.
כי בארבע לוקחים אותי.
ההרגשה הכי גרועה בעולם,
היא שאתה חף מפשע,
ויודע זאת עד לרגע שהרצפה נופלת.
אני יודע שהרצפה נפלה גם לך,
מאז ומתמיד,
ועד לזה שהוא זה שהיה צריך להיות כרוך בתוך הלולאה.
הולכת על קצה המדרכות,
מוצאים אותך על עצים,
תמיד בדרך מכאן לשם ומשם למקום אחר.
אם הגוף לא במנוחה לעולם אז איך הראש,
ואיך הלב, ואיך היצר ההוא אצלך.
השקע ההוא בין הכתף לצוואר אצלי,
שרבות וטובות ורעות אמרו,
שאין הן יכולות לישון אלא רק בתוכו,
מתאים מאוד לפנייך היפות.
כי אף פעם לא נתנו לך להיות בשקע.
אבל עכשיו כבר נראה שמאוחר מדי,
כי השעה דקה לחמש ולוקחים אותי מכאן.
רק שנייה!
השניות חולפות מהר בזמן האחרון.
סימני החיים מתמעטים.
גבר שהולך לאט אבל רץ מהר.
אני תמיד משלם את מלוא המחיר.
והארוחה האחרונה שביקשתי הייתה את.
