אַתְּ מוּכֶּרֶת לִי,
מֵעוֹלָם שֶׁטֶּרֶם הָיִיתִי בּוֹ,
אַף שֶׁבִּיקַּרְתִּי בְּכֹל הָעוֹלָמוֹת וּבְּכֹל הַיְקוּמִים,
וְגַם בְּאֵלֶּה הַמַּקְבִּילִים לְזֶה הַיְּחִידִי הַיָּדוּעַ כָּעֵת.
רוֹצָה אֶת הַשְּׁאֵלָה הֲכִי לֹא פְּתוּרָה בָּעוֹלָם?
הִסְתַּכְּלִי עַכְשָׁיו לְמַעְלָה,
הַיְּקוּם אֵין לוֹ סוֹף.
הַקַּו שֶׁל מַבָּטֵךְ הַיָּפֶה לֹא יֵעָצֵר לְעוֹלָם,
בְּשׁוּם מָקוֹם.
אֲבָל כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי עָלַיִיךְ,
הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלִּי נִפְתְּרוּ כּוּלָּן.
קַו מַבָּטִי נֶעֱצָר בָּךְ.
