עֲרֵימוֹת חָצִיר מַלְבְּנִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁל פַּעַם,
שָׂדוֹת חַרְדָּל כְּמוֹ שֶׁהָיוּ פַּעַם.
אֲנִי מְחַבֵּב אֶת כַּף רַגְלֵךְ לוֹחֶצֶת עַל דַּוְושַׁת הַגַּז,
כַּף יָדִי נִפְעֶמֶת מֵהַיּוֹפִי שֶׁל בִּרְכֵּךְ הַחֲשׂוּפָה.
הַנּוֹף מִתְחַלֵּף לְמִדְבָּר שֶׁל שֶׁלֶג,
חָדָשׁ שֶׁלֹּא דָּרְכוּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁל פַּעַם.
מְעַנְיֵין, לֹא? חָצִיר וְשֶׁלֶג בְּאוֹתוֹ הַטִּיּוּל,
וּמְכוֹנִית שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּלִי נַהֶגֶת.
בֵּית קְבָרוֹת לְטֶנְדֶרִים חוּמִים,
מִנְזָר צָלְבָּנִי בְּחוּרְבוֹתַיו,
כְּמוֹ שֶׁהָיָה פַּעַם.
