אחרי שתי דקות מאז שנתקלה בו, שלחה לו תמונה של גרם השמיים הכי קרוב לכוכב שעליו הוא היה באותו הזמן. אמרה לו שהיא על הירח ושהיא עוד מעט חוזרת ושהיא רוצה לטוס איתו שוב לשם, ובעצם לא חשוב לה לאן לטוס איתו. אפשר גם לטוס קרוב לכאן, נגיד לאי סמוך. ביקש שתנמק אמרה שזה קצת מביך הנימוק. התעקש שתיתן אמרה כי אולי לשניים שלושה ארבעה בעולם, לא יותר, יהיה לה האומץ לטוס איתם, ולו היא מציעה. עוד יותר הקשה. אמרה שהוא נחמד ומייד תיקנה את עצמה – התכוונתי יותר מנחמד. תני עוד. כי, אני באמת רוצה, ואף פעם לא הצעתי כך למישהו. מעניין, אמר לעצמו ולעצמה, ומה גרם לך לרצות בי, שם איתך? כי יש לי תחושה שאני אהנה. צודקת, אמר, תמיד אמרו לו שבמקומות חדשים שאליהם הגיעו איתו התאהבו בו הכי סופי והכי חזק. והיא אמרה את שלה וסיכמה ונעלמה, כמו שתמיד היא באה לשנייה ואז מתפוגגת עד לזריחת הירח המלא הבאה. כי אם כבר לחלום אז חלום בין כוכבים. והיא הרי נערת חלום, מיימית ושמיימית, וזה הרי החומר שחלומות עשויים ממנו. סיכם לעצמו ביומן להזמין להם טיל ושני מיכלי דלק מלאים.
