מלאכית אצל שולחני, מלאכית אצל מיטתי. ניק איש המערות והזרעים הרעים כבר אמרו שלפתע פתאום באמצע החיים הם החלו להאמין במלאכים, ואני שאינני מאמין בדבר ואפילו בעצמי לא מאמין, התחלתי להשתטח על קברי צדיקים. טוב, לא צדיקים, צדיקות, ולא צדיקות אלא צדיקה, וגם לא קבר. לא צריך לעצום את העיניים כדי לראות את בעלת הכנף המושלמת. היא כבר צרובה בתוך הרשתיות בעיניי. בעיקר נקודת החן ההיא על הדבר ההוא המושלם. אחר-כך העדשה נפתחת ואני רואה כבר את כל החבילה הנחמדה. אחר-כך את החבילה הנחמדה שלי והכל מתאחד.
אני יודע שהעבדות נעלמה מהעולם, אבל אני לא מתנגד לכהן קצת כעבד נרצע. לעומת קונטה קינטה אני דווקא לא רוצה לברוח מבעלת החווה אלא לשרת אותה מהבוקר ועד הערב עם שירות מיוחד גם בסביבות הצהריים. אני אסדר את השולחן, אני אסעד והיא תסעד ושנינו נסעד אחד את השני.
גם איי המטמון אולי נעלמו מהעולם, אבל הנה נקלעה בדרכי תיבת אוצר לבנבנה שהצהירה כי אינה מעוניינת להשתזף. זה בסדר. פאק את השמש נלך על הירח. אני אגבה את הבטחתה לרחצת לילה נטולת בדים. יש לי כבר את החוף, יש לי כבר את התסריט, ויש לי כבר את הצורה שבה היא תגיח מהמים ותתייצב עליי הישוב שם לחמם את גופה. פאק פורט נוקס. הייתי מחליף את כל המטמון הפדראלי בנגיעה אחת במטמון של זאת.
אומרים שכבר לא נלחמים בחרבות בעולם. אני דווקא חי על החרב. מלהטט בה, מצליף בה, לא צריך מגן. רק אני מול הדרקונית החמדמדה שיודעת שסוף הקרב בכניעתה המוחלטת. אצלנו לא נכנעים עם ידיים למעלה אלא עם אצבעות המחפשות מקום להיאחז בו. אחר-כך גם אני אכנע ואהיה מונח שם כמו גווייה של חייל פרוסי.
בנג'מין וג'רמיה מוכנים להישבע שכבר הומצאו כל הטעמים האפשריים בגלידה. אני מוכן לתרום את הלב שלי בעודי בחיים אם בגביע שאני מחזיק ביד אין טעם חדש, שאיש לא טעם מימיו מתקתק כמוהו. השעונים שלנו מתקתקים ברקע והנה חלפו שעתיים שבהן הייתי כאן ושם ובכל מקום, וגם היא הגיעה למקומות ההם שלה חזור והגיע.
היא חיה בנזירות יחסית כמה שנים, אבל כיום אם היתה נזירה היתה הולכת עם גלימה ומתחתיה דבר לא. מדי בוקר היתה מגיעה לווידוי אצל אב המנזר, שהיה סולח לה מייד על כל מעשיה. עד הצהריים כבר היתה חוטאת לפחות עוד פעם אחת ומתוודה על כך. על חטאים גדולים במיוחד היה סולח לה באופן אישי מחוץ לתא הווידויים.
