נִצְּחוֹנוֹת קְטַנִּים.
מֵהֶם אֲנַחְנוּ נִבְנִים.
נִצָּחוֹן שֶׁל צַעַד, שֶׁל שְׁנִיָּיה.
הַתְמָדָה.
כְּמוֹ אָז כְּשֶׁהִתְקַלְקֵל הָרַכֶּבֶל הָעוֹלֶה לַחוֹמָה הַסִּינִית
בְּדִיּוּק בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הִגַּעְתָּ.
אָז עָלִיתָ בָּרַגְלַיִים אֶת אֶלֶף הַמַּדְרֵגוֹת הַמְּטוֹרָפוֹת,
שֶׁכֹּל אַחַת מֵהֶן הַגּוֹבַהּ שֶׁלָּהּ שׁוֹנֶה
וְגַם יָרַדְתָּ אוֹתָן,
מִסְתַּכֵּל בְּחִיּוּךְ עַל אֲחֵרִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.
נִצְּחוֹנוֹת קְטַנִּים.
יֶלֶד מַעֲבִיר אֶת הַיָּם לַיַּבָּשָׁה עִם דְּלִי פְּלַסְטִיק.
כּוּלָּם אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ סִיכּוּי לְהַצְלִיחַ,
אֲבָל אַתֶּם עוֹד תִּרְאוּ.
יוֹם אֶחָד.
