אהובתי, באו לקחת אותי. לקחו אותי. אבל אני אחזור אלייך. את תראי. אחשוב עלייך בכל שנייה שתחלוף עליי בבטן הספינה על דרגש העץ, אזכר בך כשאהיה על הברכיים מול הכותנה, אחלום עלייך על לוח העץ בלילות החמים של הדרום. אזכר בנו גם כשהשוט יכה בגבי כשיתפסו אותי מנסה לברוח ולחזור אלייך. אבל לא אדם לבן ולא עמלץ לבן יעצרו אותי כשאשחה מאמריקה לאפריקה. אהובתי, הנה אני שב אלייך. אלינו.
מוקדש לכל אחד ואחת מהעבדים שנגנבו ממשפחותיהם באפריקה על-ידי האדם הלבן, במסגרת העבדות שנמשכה בעידן המודרני 400 שנה. ההולנדים היו הראשונים שלקחו עבדים מאפריקה לאמריקות, והאמריקנים פיתחו את זה לכלל זוועה. ברזיל הייתה מהחלוצות במיסוד העבדות, והעבירה אליה מיליוני אנשים מאפריקה. בסך הכל מעריכים שנלקחו מאפריקה בכוח 12.5 מיליון בני-אדם. 15% מאלה שהועברו ליבשת אמריקה מתו במהלך המסע בספינות שחצו את האוקיינוס האטלנטי.
כבר ברומא העתיקה היו עבדים, למשל הגלדיאטורים, הנצרות דגלה בעבדות, האיסלאם גם. הסיפור הזה מוקדש גם לתנועת "מסילת הרכבת" שהבריחה 100,000 עבדים ממדינות הדרום לצפון ארצות-הברית ולקנדה.
בצילום: גבו המצולק ממלקות של העבד בארצות-הברית "גורדון", שברח מהבעלים שלו בשנת 1863, וצילומו על-ידי התנועה לביטול העבדות היה אחד מהשימושים הראשונים בתמונות לצורך העברת מסר. הצילום: נחלת הכלל
