פושע חוזר תמיד למקום הפשע, אומרים. הנה חזרתי לשולחן ולמקום הארוחה שלנו מליל אתמול. אוהב למצוא בבוקר שלמחרת המשתה שתי קעריות אוכל ושתי כוסיות יין אחת גדולה ואחת קטנה. בשתיהן שאריות של האדום היבש היפו-הולו מדרום היבשת השחורה, שלא ידוע לנו אף פעם מאיזו שנה הבקבוק, איפה היה הבציר ואפילו מאיזה ענבים עשו את המדהים הזה, אבל ידוע לנו שהוא אף פעם לא יאכזב. ואני יודע שגם את אף פעם לא מאכזבת ושהשולחן הזה שעליו הזה שעליו היה בליל אתמול גם בדל נר בתוך פמוט מאולתר יכול בהחלט להיחשב כזירת פשע. מומחי זיהוי פלילי היו מוצאים למרגלותיו שפע של עקבות די.אן.איי מהקורבן והפושע כאחד. הייתי מתייצב למסדר זיהוי והיו מזהים אותי לפי הריח שלך שהשארתי עליי.
אחר-כך תגידי בעדותך כי זה למעשה זה הריח של שנינו והשופט יבטל את המשפט עקב חוסר זדון ועודף רצון. ואפילו אם לא היה מבטל, לא היה להם סיכוי להרשיע אותי. הייתי מוכיח שזה הדבר הכי יפה שראיתי ושאפילו חיות משתגעות כשהוא בסביבה, ושהסצינה מאתמול בערב שבה הייתי על כסא השופט שלי ואת היית אי-שם בקווי רוחב נמוכים וכחולים הייתה מהסוג שרוצחים בגללו ואז כותבים על זה לא סיפור קצר אלא ספר. ובחקירה הנגדית תעידי בשבועה שאני יכול לגור בתוך הדבר הזה ושאני לא מסוגל לצאת ממנו אפילו אם זה עומד בניגוד לחוקי הטבע והגוף האנושי.
אבל אנחנו כבר מזמן השארנו את אלף הכרכים שבהם יש חוקים ופסקי דין ואימצנו רק חוק אחד ופישוק אחד. זאת הפסטה הנכונה לבולונז. איך הבשר נכנס יפה יפה לתוך הקונכיה. ברור שהשארתי לך מנה וברור לך שהרוטב של הבוקר הרבה יותר טעים מליל הסעודה עצמו, אף שהיום תספיק קערה אחת לעומת שלוש שאכלנו כל אחד בלילה אחרי ששיחקנו כל היום בטרף ונרדף. וברור לך שהיין הוא כהרגלו, ושהשולחן שעליו אני סועד עכשיו לבדי יתמלא עוד מעט בך. אני השופט, אני חבר המושבעים ואני זה שאוציא את גזר הדין לפועל. הושיטי בבקשה את פרקי הידיים שלך לאחור. את רשאית לשמור על זכות השכיבה וכל מה שתאמרי ייזקף.
