כמו שצ'ארלי שין הכריז על עצמו "Slightly above average".
מוזיקה לפי סדר כרונולוגי במשך חיי: כוורת, אבבא, E.L.O, רוק מתקדם מהאסכולה של ג'נסיס הקלאסית ללא YES "המתחרה", פיטר גבריאל בתקליטיו הראשונים, רוק כבד – Deep Purple ללא לד זפלין המתחרה, ריינבו, איירון מיידן, בלאק סאבאת', Thin Lizzy, ווייטסנייק, ניל יאנג, רוברט פלאנט, ג'קסון בראון, סופר-טרמפ, טום פטי, פיקסיז, סמאשינג פאמקינס, אפגאן-וויגס, סטילי-דאן, UK, דונלד פייגן, חזרה למקורות הרוק הכבד, רוק מתקדם הפעם כולל YES, פינק פלויד, ג'אז מתקדם, פיוז'ן. כיום מאזין כל יום וכמעט כל היום ללהקת Dream Theater, פרוגרסיב מטאל שלא מהגלאקסיה הזאת.
שיא יומי שלי: אינספור פעמים פשוט כי לא היה אפשר למנות את הפעמים.
עיתונאי, בהתחלה כתב צבאי במגזין של חיל כחול שאמרו עליו "צבא זר אבל ידידותי" עם עורך שהיה בהתחלה נחמד אבל כשהייתי צריך ממנו משהו אחרי שנים הוא לפתע שכח מי החזיק לו את העיתון כשהוא השתעשע בדסק של ידיעות אחרונות בכל לילה והיה מגיע למערכת המגזין בצהריים ובעיקר יוצא לאכול עם הקצינות, ושכח גם מי עשה לו טובות ענקיות והזרים אליו לקוחות כשהוא היה יחצ"ן זבל ואני כתב בעיתון משפיע ביותר, אחר-כך הייתי כתב בעיתון כלכלי עם עורך שבהתחלה היה נחמד אבל אחר-כך שכח מי הביא לו כותרות ראשיות וסקופים ונכנע ליחצ"ני אשפתות שידעו בעיקר לשחד ולהשמיץ, אחר-כך הייתי עורך הכלכלה באתר תחקירים אצל עורך שבהתחלה הבטיח ואחר-כך לא קיים כלום, אחר-כך עורך של ניוזלטרים ואתרי אינטרנט, אחר-כך עורך אתר של אוניברסיטה גדולה, שאומרים שהיא הגדולה ביותר.
נולדתי בעיר הבירה, כשנכנסתי לקבע עברתי לעיר הבירה (BEER), אחרי 20 שנה הלכתי בעקבות המאהבת החדשה שלי הדקיקה כמו נוצה ועברתי לעיר פרברית שהאנשים בה נוסעים על 50 קמ"ש ולפני שהם חוצים הצטלבות הם ממתינים דקה וחצי עד שמכונית במרחק 100 מטר תעבור במהירות 50 קמ"ש, וששלטי הרחוק נכבים בה בכל ערב בשעה עשר.
אוהב: נשים יפות, אנשים חכמים, הומור שחור ובלי גבולות כולל בדיחות על השואה, רצח רבין, עיוורים ונכים, תל-אביב, רכיבה על אופניים.
