Forgive me father, for I have sinned.
רצחתי אדם ועכשיו עליי להיענש. שאלו אותי כיצד אני רוצה לסיים את חיי, ובגלל שאנחנו כאן במדינת יוטה יכולתי לבחור בין זריקת רעל כסא חשמלי או כיתת יורים. בחרתי באפשרות האחרונה. דרשתי שיכסו את עיניי. פעם דווקא העדפתי להסתכל בפניו של המוציא ומביא, זה שמוציא אותי מכאן ומביא אותי למקום אחר, אפילו שהן היו מכוסות בברדס. הוא ראה אותי רואה אותו וזה הספיק. בימינו בדרך כלל אני מעדיף שלא לראות את התליין שלי. בדרך כלל אני גם מקווה שיהיה לו מעצור בנשק. היום אני לא מקווה כך.
Forgive me father, for I have sinned.
חטאתי בהיבריס. חשבתי שיש לי הכל ושמחתי בזה. איש אווילי, לא ידעת שאסור לך לשמוח, לא ביום הולדתך ולא על היום שנולדת. כן, היתה גאווה מוגזמת, אכן, הלב גבה לגובה עצי הסקוייה, היה ידוע שהמפלה והתבוסה והעונש הגע יגיעו אבל התעלמתי מאותות הסכנה. אולי היה זה היין המשובח מהיבשת שם למטה. אולי השמלה הלבנה שהיא לבשה, ייתכן כי האודם הכהה, או בעיקר האיפור הקל בעיניים, החיוך המלאכי שהופנה אליי, התיליון לצווארה, דמות האלילה. אודיסאוס המצביא החכם ביותר במיתולוגיה סירב להכיר תודה לאלים, והנה אני, זה שאינו מאמין בשום אל, גבהות הלב וגבהות הגוף הם הסיבה לחורבני. לא מכיר את ההיסטוריה ולא מכיר בה.
Forgive me father, for I have sinned.
חטאתי בזה שיש לי עבר. חטאתי כי נגעתי בבשר, חטאתי כי שפתיי טעמו מהיין, פשעתי כי ביקרתי בכמה יבשות על פני הים ומתחת לאוקיינוס. עוויתי כי לא ראיתי אותות סכנה ברורים. תמרור אדום עם יד פרושת אצבעות צבועות בלבן ואני לא עוצר. דחי אל דחי. צמיג מתפוצץ. מנוע מעלה עשן. צבי דרך השמשה הקדמית. לא עוצר. טיבלו אותי בנהר קדוש ולא אטוהר. ריקחו לי קדירה עם דם בתולות ומרקחת עכבישים אך שמי לא יימחק מרשימת המוזמנים לגהיניגהינום.
רציתן והנה אני בא.
