שמיים אפורים כשהיו צריכים להיות כחולים או לפחות סגול כהה. אין לך בית ואין לך כנפיים אבל דמעות לא יהיו כאן, כי אפילו מעצב אתה כבר לא בוכה. זה מתחיל כגוש קטן באמצע המצח, עובר להיות גוש בינוני באמצע החזה ומסיים כגוש ענק באמצע הגרון. כן, השיניים ינשכו את עצמן ואת השפה התחתונה עד כאב ועד טעם מתכתי של אדמומית, אבל לא ייצא קול ולא תהיה לחלוחית.
שומר את כל הנוזלים בגוף לרגע שיתפרצו במקום הראוי. החמימות המוכרת שוב עוטפת אותך כאן לאורך ולרוחב ואתה אומר לעצמך הנה חזרתי לעצמי ולמה שאני באמת. לא משתטח על אתר אחד צפוי מראש אלא מסתנן בהזמנה לכמה מקומות קדושים. מגלה שהשיגעון מטריף שוב, אבל גם מהתרגשות אתה כבר לא בוכה. הלסת והחניכיים חזרו שוב לעבוד כמו שראוי והשיניים מתהדקות שוב בחוזקה ובעדינות, ואתה לא עוזב עד מספר ארבע שלה ומחייך עם הקול שכה התגעגעת לשכמותו.
ואתה מצליף עם היד על כל הצדדים של הדבר המושלם הזה עד שנשמעת בכל פעם חבטת ההצלפה המושלמת ועד שמגיעה אדמומית. שומר את גב היד למועד ב'. הרגשה חמימה מתפשטת בתוכך, כמו שברירת המחדל של היפה הזאת היא התפשטות. השמיים הפכו כחולים במקום אפורים ואתה חושב שאתה עלול להיות מאושר. אבל גם משמחה אתה כבר לא בוכה.
