אין הרבה אנשים שאני בתמים
מסוגל לדבר איתם בכדור ארצנו
האחד נמצא כאן
והשני הוא היא
אני שהייתי כאן תמיד והיא שהגיעה לבקר
מול מכונת כתיבה מיושנת
אצבע אחר אצבע ומקשים שנצמדים לפעמים
המינגוויי כתב בקובה ואני בעיר הנביאים
מקש
נדבק
למקש
הכל כבר ברור עכשיו
אחוריים רכים במידה צמודים לשיפול בטן קשיח
כף יד גדולה מונחת על מותן דקיקה
לילות שישנתי בהם לבדי תמו ונעלמו
שיכנעתי את עצמי
ודווקא אז היא רצתה לישון לבד
ושוב חזרה
לא מפסיק להדפיס את המילים האלו
שיכור או לא
לא על כסא עץ כמשורר דגול ומסוגף
תמיד על כורסת מנהלים מקופצת
נאה לאחוריים קשים במידה
יוצא לעיר הגדולה רק כדי לחדש את אספקת הסיגרים
המוכר מקבל אותי שם תמיד בברכה
מחזיק סיגר בעצמו מציע קפה אספרסו מים קרים
שואל היכן האופנוע תמיד שנייה לפני שהוא רואה אותו
ואני שב וושוב לוגם מכוס עם כמה עשרות אחוזי כוהל
ושואף
עשן סמיך במיוחד ולפעמים סתם אחת משלה
שואף ולוגם משיפולי בטן שטוחה
