בקרוב אניח את האחוריים של המאהבת שלי על מצבה של רב ידוע. אבחר את שמו בקפידה מתוך הקברים ואחליט מי יהיה ראוי לכך לפי כמות התארים שהצמידו לשמו. רב, בעל"ז, מרל"ז, אדמו"ר, מ"צ, ה"ר, שליט"א, גה"צ, גרש"ר, גרה"צ, זצוק"ל יקבלו עדיפות. הכי אני אשמח אם הרב הזה יהיה אחד שהשם שלו מתחרז עם סומליה יוזף, שלבש שמלות, משקפיים קצת כהים, מילמל שטויות והתקיף כל הזמן את "האשכנזים".
אני מזמן אמרתי שאס אי אקס בבית קברות זה משהו שצריך לעשות, ואהובתי טוענת שזאת חווייה שכל אחד צריך להחזיק בה. אז החלטתי שבקרוב אניח את המושלמים שלה על מצבה של רב ענק, אור לעמו, גדול בתורה, מחזיר גדול בתשובה. תשאלו למה. ככה. שונא.
השכנים שגרים ליד בית הקברות יהיו כבר במיטה, כי למחרת מצפה להם עוד יום מפרך של תלמוד תורה וגידול זבובים. אנחנו נגיע עם הג'יפ, המאהבת שלי תלבש את המיני המחליש שלה בלי כלום מתחת.
גרייב-יארד הנה אנחנו באים. אמרתי כבר ששלה מושלמים? אי-לכך ובהתאם לזאת הקברים של הצדיקים במיוחד יקבלו עדיפות על סתם רבנים. במיוחד אם ייכתב שם שהמנוח זכר צדיק לברכה וזכר צדיק וקדוש לברכה ואדוננו ומורנו ורבנו היה מהמקובלים וידע את ספר הזוהר בעל-פה והיה יכול לבנות מהזיכרון גולם מפראג אלמלא מת משפעת חזירים.
תהיו בטוחים שלמרות יכולתו הרנטגנית בעודו בחייו והעובדה שחסידיו עם טימטומם בוודאי חושבים שהוא עדיין בחיים למרות מותו והטמנתו כאן, מתחת לתחת, הוא לא חזה מה יהיה השימוש החדש של מצבתו. הוא גם לא תיאר לעצמו על איזה נתח בשר יוטבעו עוד מעט האותיות של שמו. נתח בשר מושלם, מושבח כהלכה.
