כוסית סכנה עם קרח

אני מכיר את כביש העל,
עם השמש המבהיקה במקום הקבוע.
עובר בו כל יום.
גוויות של חיות הולכות ומשתטחות,
עד שנעלמות תחת גלגלים.
בורות נפערים, נסתמים ונפערים שוב.
נראה לי שאני בר מזל.
הטלתי עליה כישוף,
שחדר לתוך עצמותיה וסידר אותן מחדש.
ידוע לה שרק כישוף נגד יסיר אותו,
וכלל לא בטוח שייעלם כליל.
אבל בנשמתה חלל והכישוף נפל בעצמו חלל.
עכשיו היא חפה מכל קסם נגד.
מי כתב את שיר הספנים העייף הזה,
מתנפץ על חוף שליו.
אתה בטוח שכבר שמעת אותו קודם.
כוסית סכנה עם קרח בבקשה.
נראה כמו רחוק בעבר,
ואני כל הזמן כבול לתורן.
ייתכן שמצאתי את הבית שלי סוף סוף?
גלקסיה שכנה וידידותית למחצה תתפרץ,
והיא לא תשמע.
מתעוררת בעבי הלילה וישנה ביום.
זוכרת עוצמת מילים ומעשים וחשה בו בפנים.
מגישה לי רטסינה,
משאירה אותי בטוח וחמים.
אבל זה רק השקט שלפני הסערה.
מזמין מה שרציתי.
הייה שלום ותודה חבר.
אני חושב שאנסה את מזלי שוב.

מוקדש לסטילי דן ולשיר הזה שנתן השראה.