אביב אהובתי

חשבתי שזה נגמר כי הוא ירד ממש חזק.
אבל לא עברה אלא קרן שמש אחת והוא חזר.
השנה הוא מטורף, אולי זה אל-ניניו מיוחד רק לאיזורנו.
כן, כן, אני מרגיש שזה מגיע.
כמו תמיד יודע לפני העונה שזה קורה,
השפתיים מתייבשות, בקועות בציפייה.
כמו תמיד יודע לפנייך שזה קורה,
וכשתרקדי את הריקוד המטורף שלך,
אני אשתדל להישאר מחוץ לקו האש של הברכיים שלך.
לא אוהב נשים שלא רואים עליהן,
ושלא הייתי מנחש אם לא היו מעדכנות אותי.
חוץ ממך לא מחבב עונות שאין להן אמירה מוחלטת.
קר, חם. שחור, לבן.
הבגדים הולכים ויורדים, מיום ליום.
שני מעילי העור יחזרו לקולב ולא על הכסאות.
השרוולים הארוכים יתקצרו בהדרגה.
שבע שמיניות, משהו פתוח יותר בכפות הרגליים.
יותר קפה בשמש, כבר לא קר,
כשנזרק החוצה עם הסיגר.
יותר מסעות ארוכים עם האופניים, עד הנהר.
עישון, מבטים חודרים והאזנה לנשים הפוסעות ורצות,
צפייה במזוודות צפות על הירקון.
אפשר שהדרך בחזרה תהיה גם אחרי החשיכה,
כמובן בכל ערב עם אחרת שנתפסה באמצע ג'וגינג.