(מבט)
מחנה את אופנועו מאחורי הבניין בכל יום באותה השעה. כבר בחצר הוא פושט את מעיל העור השחור. במגפי העור החומים הכהים הוא דורך על עלים יבשים המכסים קבוע את הרחבה המרוצפת. הוא מהדק את נעילת הכלי שלו ומבטו נמשך מעלה בצורה בלתי רצונית ומתוך רצון. בתחילה נודדות העיניים בדרך אגב, האם זה שם, ואם זה שם אז המבט כבר נמשך לגמרי למעלה ואין הועיל.
(פריטים)
אוהב אותה והיא מטריפה אותו מבלי דעת. דיברו, עיניים נגעו, אבל הם לא נגעו ולא ייגעו. יודע שהיא מטורפת על כל הראש ובטוח שיש לה קבלות על כך מכמה וכמה רופאים, יודע זאת כי הוא שומע אותה דרך הקירות. אבל זה לא ירתיע אותו. לא היום, לא אתמול ולא מחר. יודע גם שאין כל צורך בקשר של אמת איתה. עומד ובוחן את הפריטים לאשורם.
(מוט)
בפעם הראשונה, שהיתה גם המפתיעה מכולן זה היה בוורוד, מתנוסס שם כמו בד מול שור, בין שאר הפריטים הלא נחשבים. הוא איתר במבטו מוט ארוך שבאמצעותו הסירו, תחב לתיקו והלמות ליבו הזכירה לו ימים אחרים שבהם פעל בצורה הייחודית לו להעלים דברים. את המוט החביא במקום אסטרטגי כשהוא מוכן לשליפה והתערבות מהירה והפעימות החסרות ליוו אותו בדרכו בשביל האבנים הצר עד לדלתו ופנימה לביתו.
(חוט)
אצל שולחנו, לאחר שהגיף היטב את הדלת, כבר הרשה לעצמו להריחם. קיווה שריחה נשאר למרות ולאחר הכל, וצמרמורת שיא פשתה אצלו כשגילה שאכן. היה זה בד של מותג והרי היה לו ברור שהיא נערה שלא תסתפק בפחות. והוא היה דק, והוא היה מלטף, עם כיסוי הולם מקדימה וחוט בלתי הולם בעליל מהכיוון האחר. כבר מהרגע הראשון שחזה מאחוריה באחוריה ידע בבירור שכך יהיו פני הלבוש שהיא מצמידה להם. והוא הרי תמיד צודק בהימורים אלה.
(גירגור)
במשך ימים תלה אותם מול פניו על אביזר כלשהו בשולחנו והיה מעיף בהם מבט מדי זמן בלוויית גירגור תאוותני גרוני קל ואנחות תשוקה זעירות. ואז, כשכבר התרגל לנוכחותם, בבוקרו של יום עסקים אחד פגש בחזייתה השחורה. המוט שתפקידו לחלץ פריטים נשלף מאותו מחבוא במהירות שתוכננה לו והוא כבר שינן במוחו את ההסבר שייתן אם דווקא בשבריר השנייה של המעשה יפליג מבטה החוצה.
(שלל)
תריסה החשמלי היה פתוח, אבל זה לא היווה שיקול בהחלטתו להתמיד במעשה ההשאלה-לתמיד של תשמישיה. זה לא היה שיקול כי ריח החזה המוכר לו והמערפל כל-כך היה טבוע בפריט החדש שבאוסף שלו. הוא הניחו בצמוד לשאר השלל, ועכשיו בין שני לבניה הפרושים שם היא היתה כאילו עומדת ומונחת ממולו. מבטים בלתי מיקריים רבים יותר נשלחו לכיוון הדמות השקופה שהצטיירה. מדי פעם העניק הרחה עמוקה למטעמיה ואנחה.
(תלייה)
המעדן הבא היה לבן, וטיפות גשם מעטות שזלגו שם כשהגיע במיקרה לא עמדו בדרכו להסירו מקצה מוט התלייה שעליו הניחה אותו, כאילו לקראתו ולכבודו ולהנאתו. גנב חוזר תמיד לזירת הפשע, ושנייה מיותרת בזירה הזאת תהפוך אותה למוט התלייה שלו עצמו. יודע שלפני כן אמר לעצמו שכבר אין לו צורך בפריטים תחתוניים של זאת יפת הישבנים והשדיים, אבל עכשיו התברר לו שהוא כבר אינו מסוגל לעצור בעד עצמו. השלל הפעם לא היה בעל מבנה חוטי קלאסי אלא משהו נמוך ונצמד שהוא בוודאי לא היה מתקשה להסיטו מעט ימינה או שמאלה אם היה נדרש לחשוף את הבשר לשם מעשה. מדי פעם, תוך כדי מבטו, התקשה בעצמו, אבל זה לא היה העיקר וזאת לא המטרה כלל.
(חושים)
מדי בוקר הוא שומע דלת כבדה נטרקת בקומה מעליו, בטריקה האופיינית לאשה הזאת, היוצאת לענייניה היפים הרבה לפני. הוא שומע מנעול ננעל ויודע כי בתוך שניות היא תפסע ברחוב ממולו. עכשיו יוכל לצפות בה ולהעביר מבט מהיר ממנה לשולחנו ומשולחנו אליה וידמיין כיצד הוא מלביש את אלה על אלה וכיצד הוא מפשיטם. יוכל להמשיך בהמחזה עד שרגליה היפות יוליכוה ויעלימוה במורד הרחוב. עיוור מפתח את חושי השמיעה והמישוש, והוא גילה כי באילמותו ובעיוורונו אליה פיתח חוש ריח ודמיון. מההתחלה קבע כי לא יהיה כל צורך בקשר של חמישה חושים איתה.
