טוב שהתגברת אז על הפחד שהיה לך ולא אמרת לו "אתה יודע כמה אתה אוהב אותי" כמו שתיכננת כדי שיימלך בדעתו ברגע האחרון. טוב שהיית חזקה ועזבת. ועכשיו פינית מקום למישהו. ברור שאת יודעת מה יקרה כש.. תפגשי.. את השפתיים שלי. אהבת בסצינה שתיארתי את החושניות, זה מה שדיבר אלייך. וגם אהבת את מה שכתבתי לך על התמונה שלך – שוב חושניות, וראיתי רכות, אמפתיה, יכולת לעטוף. איך נשארתי רווק כל השנים? וילדים? חיכיתי לנערה כמוך כמובן, כמו ש-Foreigner אמרו בשיר.
ובכל יום נתון הייתי לוקח אותך ולא את החברה היפה שלך, יודעת – ההיא מהיומולדת ארבעים שלך. מקווה שאת כבר לא בקטע של לקחת מישהו ולבעוט אותו בחזרה כדי להתנקם באלה שעשו לך את זה או בשוטרים שהפשיטו אותך בעיניים תוך כדי דוח על מהירות ואורות.
שמעתי שאת מחפשת אחד שיודע להתכרבל הכי טוב בעולם, כולל ניסיון עם ילדות, ולא כמו שזה נשמע כמובן.. אלה שכינית השותפות שלך למסע. והמישהו הזה מכין את הסנדוויצ'ים והטוסטים הכי טובים ביקום, מבינה – דברים שילדים מתחברים אליהם. עובד מהבית, לוקח אותם מהצהרון, מבשל צהריים וערב. וחוץ מזה בטח יש לו גוף יותר חם מהממוצע, שכינו אותו התנור, והוא אפילו קם בבוקר ורואה איתם את הרוברט (בוב) ספוג הזה בניקלודאון או ג'טיקס.
אני לא אגיד לך לשתוק. במיוחד לא כשתיי ערטולה על הכורסא שלי בסלון. לא אדע להפגין שמחה מעושה לקראתך. לא תצטרכי להתקשר אליי ממספר סמוי רק כדי לשמוע את הקול שלי ונשימות. התגעגעת אליי, אז באתי. האהבה שלי היא לא עלה על הכביש המהיר ולא עולה על הכביש המהיר. לא תהיי יותר רק תפאורה. תהיי התסריט כולו.
חשבתי לשאול למה את בורחת כל הזמן, אם בסוף את ממילא חוזרת – לעצמך. אתמול נקלעתי להתכתבות עם אישה יפה כאן. מסתבר שכנראה כתבתי פה ושם כמה מילים יפות שמושכות אליהן הרבה נשים יפות. והיא אמרה לי שהיא מאוהבת בי. ושתביני, היא אישה ממש יפה, אבל הרסנית לה ולמחזריה, אבל זה לסיפור אחר. ואז אמרתי לה שיש אישה יפה אחרת. והראיתי לה אותך.
