סטלגמייט מזדקר לאיטו במשך 69 אלף שנה בסבלנות איומה. מקרקעית מערה הוא סופח חומרים שמהם עשוי היקום: למשל לבה ומינראל וזפת וקרח וחול ובוץ. נחוצים תנאים מיוחדים ממש כדי שעמוד הסלע יתרומם לו מהאדמה כנגד חוקי הטבע ויתגבש ויתממש, קצת כמו שטוני רנדל וברט ריינולדס סידרו לגיבור הזדקפות בסרט על "כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול". ובמערה הכל בסבלנות נוראית. דמיינו כמה טיפות היו צריכות להגיח שם מהבטן של האדמה וכמה היו חייבות הן להתעקש לא להתאדות אלא להתגשם, מחכות בכל יום לטיפה הבאה שתגיע ותצורף. וצאו וחשבו כמה טיפות דווקא כן בוזבזו, כמו שהוא ביזבז נוזלי גוף בתשוקותיו המזדמנות יותר ומזדמנות פחות. בסך הכל מערת גיר וטיפות מים והנה התווצר לו האלמנט הכי יפה שידוע למין האנושי. ניצב שם מחכה לגילוי.
סטלקטייט נוטפת באיטיות נוראית במשך 69 אלף שנה. מתקרת החלל בבטן האדמה היא סופחת מרכיבים שהיקומים הנראים והלא ידועים הורכבו מהם: בוץ, וחול, וקרח וזפת ומינראל ולבה. ורק דמיינו כמה תיאום נדרש כדי שהטיפות שזולגות ממנה לא יטפטפו סתם אל האדמה אלא ייתלו שם בקצה המוחלט של עמודת הסלע הנרקמת, קצת כמו שאן בנקרופט אמרה לדסטין הופמן בסרט "הבוגר" – "שב, בעלי יגיע מאוחר היום", והוא אומר לה שלעולם לא יעשה דבר כזה, ואז היא מציבה את רגלה למעלה על רגל הכיסא שלצידה וחושפת ירך ורמז, והוא מצידו מכריז "מיסיס רובינסון את מנסה לפתות אותי", והיא רק צוחקת. וגם היא שכאן, בסבלנות איומה למדה את עצמה לבדה ונטפה לתוך עצמה באותן 69 אלף השנים, במקביל לשעות שהוא הזדמן והשתוקק לפתחים זרים שהם לא היא. והיא אינה דבר פרט לאלמנט היפה ביותר בתולדות האדם, תלוייה שם ממתינה למגלה היבשות.
במערות נטיפים יש רק סיכוי אחד ל-69 אלף שסטלגמייטים וסטלקטייטים יזכו להתחבר. אפילו שהם עשויים מאותם החומרים די בשביב של מרכיב מינראלי שונה כדי שהנטיפה והזקיף ימשיכו להתקיים בנפרד, אף מול אף, לנצח מרגישים שכמעט-אבל-לא, כמו בסרט "הפוכים", כשקירסטן דאנסט וג'ים סטרג'ס חיים בשני כוכבי לכת אחד מעל השני, אחת הפוכה מעל הראש של זה שאהבה, וכנגד חוקי הטבע ששם מצליחים למצוא דרך להתגבר על חוקי אי-המשיכה הפלנטארית ולהתאחד. כמו שני אלה שכאן; הוא בשלו, נע ונד ונודד עם זה שלו, והיא בשלה אך בשלה מתמיד עם אלה שלה. מצאו את דרכם כנגד חוקי הדיוקנים האלקטרוניים, זו היישר לעיני זה ממרחק 6.9 סנטימטרים ולכלל כיסוי נקבוביתי מלא ממרחק שאין בו מרחק כלל. כמו שני הצבצבים שהצליחו להגיע אל האוקיינוס מתוך 69 האלף שבקעו מהביצים בלילה ביחד על החול.
