עכשיו היא טובה לעצמה. לא לו ולא להם. לעצמה. שבעה משנים שבהן היתה בובה במסיבה, אשה לבדה מבוקר ולאורך יום וערב. דקיקותה שיוועה לגוף חם ומלטף ונצמד כמו ניילון אבל במרקם של נקבוביות, והיא כבר לא תידרש לצנוח קומה ולצנוח ממיטתה הרחבה למיטה רכה אבל צרה. לא זוכרת מתי הביטה כך לתוך עיניים ולא הזיזה את מבטה עד שדמעות החלו להצטבר בתוך הלבן שלהן והיא נאלצת למצמץ. פעם החלה לפקפק בכך שהיא מוצלחת ועתה יש המזכיר לה זאת חזור והזכר. מילים יכולות לייפות אותה.
