הוא טיפס על מאה המדרגות. כמו לעלות על החומה הסינית. מהמבט הראשון, מהמילה הראשונה, מהנגיעה הראשונה הוא הבין. הבין מה יהיה בנגיעה האחרונה. עמוק. הכי עמוק שאפשר. וגם הוא רצה. אצבעות שמבינות כל מהלך אצלו. עיניים שמביטות ומלטפות ומלוות את המגע. מישהי שהחליטה שהנגיעה תהיה דרך החיים שלה. שרצתה חום שישכב מתחתיה וראש שיפקיר את עצמו אצלה.
אוהבת ע.נ.ג. אוהבת כ.א.ב. מכאב יבוא העונג. כל נגיעה שמוציאה ממנו אנחה מכניסה אליה תענוג. הגוף שלה מתמלא בעצמו באנרגיות שהיא מעבירה. והיא חוצה את הגבול בכל פעם. רוצה להישאר רחוקה אבל לא יכולה לעצור את עצמה. היא מרגישה אצלו בתנועה ומרגישה אצלה בתנועה. מרגישה את הזרימה החמה בוורידים, בעורקים. מחפשת חום גדול יותר.
הוא הפקיר את עצמו בידיים שלה. עצם את העיניים אבל פתח את הגוף. והגוף נפתח, והוא נפתח, והיא נפתחה. כמו הזרימה שלו הגיעה גם הזרימה שלה. רצתה לגעת עוד, במקומות. שאלה אבל ידעה את התשובה. איתה אי אפשר לעצור. לא רוצים לעצור. לא יכולים. היא מבינה. מבינה הכי טוב שאפשר. מחכה שמישהו יבין אותה הכי טוב שהבינו. שהאצבעות שלו יגעו בה כמו שהיא נוגעת. עמוק. חודר. ואז יגיעו החלקים האחרים. החלק החסר. מישהו מעיר אחרת. אבל קרובה לעיר שלה.
