גיל ארבל הוא הצלם היחידי שיכול היה לטוס במטוס קרב בזווית 90 מעלות – כמו בצילום הזה שלו כאן, ולצלם תמונות מדהימות למרות עומסי הג'י. ככה זה כשאתה גאון בתחומך, יחיד בדור. יחיד בכמה דורות. לא מצלמות דיגיטליות, סרטי צילום אמיתיים.
*
בכל פעם שחזר מטייסת קרב זו או אחרת והציג בגאווה את בציר הצילומים, ניסיתי לדמיין איך זה להרים ולכוון מצלמה מקצועית עם עדשה ענקית בתימרון של מי יודע כמה ג'י. המשקל, כידוע, מוכפל בסיטואציות האלה פי כמה וכמה וכמה.
*
גיל קבע סטנדרטים וסטנדרטים חדשים כל העת בגיחות ורעיונות הצילום שלו בקרב טייסות מטוסי הקרב בחיל-האוויר. רעש אימים, הדף, גשם, שמש קופחת – שום דבר לא הפריע לגיל להביא את הצילום המנצח. האהבה שלו לחיל-האוויר והחיבה שלו למטוסים התבטאו בצורה מדהימה דרך עדשות המצלמות שלו.
*
עבודה עם מיליון חברים בחיל-האוויר. מחייג ישירות למפקדי הטייסות. בערך שבע פעמים ביום הייתי שומע: "דדי רוזנטל נמצא? (היה אז מפקד טייסת 253 שהפעילה מטוסי אף-16 בבסיס רמון) זה גיל ארבל". מייד העבירו אותו בכל פעם.
*
ישבנו שנים שולחן מול שולחן בחדר הספרייה במערכת הבטאון בבית מעריב בתל-אביב, כל כרכי הבטאון מגיליון מספר אחד ועד אותו היום משקיפים עלינו מהמדף, עם מאות צילומים ייחודיים מפרי העדשות של גיל. תודה גיל ארבל.
